האימונים הווקאליים של גרג האו yifat
האימונים הווקאליים של גרג האו yifat
תהליך כתיבת השירים
גרג האו מספר כי תהליך כתיבת השירים שלו קורה בדרכים רבות ומגוונות. לפעמים ריף אקראי יכול להיות המניע לשרשרת אירועים שבסופם יצא שיר – שורת המלודיה והחלפת האקורדים והכל מופיע אצלו במוחו הקודח. לפעמים זו התקדמות תווים ואין לו מלודיה יציבה אז עליו למצוא אותה. אפשר לומר שאת רוב הדברים שגרג האו כותב ומרגיש טוב לגביהם, הוא כותב כשאין בידיו כלי נגינה. הוא מספר כי זה בדרך כלל קורה כשהוא מטייל או נוהג או עושה משהו שאין לו שום קשר לכלי הנגינה. כשיש גיטרה ביד, הוא נוטה להתחשב בהגבלות של הגיטרה, כך שלפעמים זה עוצר אותו. כשכלי הנגינה לא נמצא בידיו של גרג האו הוא מרגיש הרבה יותר פתוח לרעיונות, הראש שלו חופשי לחלוטין. הוא יוצר גם מוזיקה ווקאלית וגם מוזיקה אינסטרומנטלית בגישה הזאת.
הוא מסביר כי בתהליך היצירה, הוא שומע התקדמות אקורדים, אבל האמת, הדבר הראשון שעולה בדעתו הוא הקצב – המקצב וההרגשה של הלחן. לקבל השראה יכול להיות דבר מאוד קל בשביל גרג האו רק על ידי הקשבה, דמיון או סידור של מקצבי תופים, כיוון שהתופים הם הבסיס. הדבר השני כנראה יהיה לחבר משהו קליט למקצב. הכוונה היא לא בהכרח למלודיה, זה יכול להיות הסאונד או כל דבר שמיעתי אחר שמושך את האוזן ויכנס לתוך ההגדרה של ‘קליט’. לאחר מכן, הדבר השלישי שקורה הוא המלודיה, וזהו כנראה השלב הכי מאתגר בשבילו. מאז ומעולם התבטא האו בהערצתו הרבה למוזיקת פופ ועל כך שהיא תמיד עוררה בו השראה. לדעתו זה מדהים איך אנשים יכולים להשתמש באותם תווים שוב ושוב ולכתוב דברים חדשים. בדרכים רבות, כשכותבים מוזיקה אינסטרומנטלית, זה הרבה יותר קל כיוון שאין גבולות. אפשר להגיע לאן שרוצים וליצירתיות אין גבול או אף אחד שיוכל לעצור את זה, אבל כשרוציםלמשוך קהל רחב אז יש איזון שחייב להישמר. זה חייב להיות מיוחד ורענן ובו זמנית גם חייב להיות אלמנט של היכרות. זה לא יכול להיות מוזר מידי, כך אנשים לא יבינו, וזה לא יכול להיות יותר מידי בתוך הקופסה, כי אז זה בנאלי. אז צריך למצוא את האיזון הזה ואין דבר מעניין יותר מלחפש אותו, מסביר האו.
“Lullaby”
הפתיחה ל”Lullaby” היא אחד הדברים היפים שיותר תפסו את תשומת הלב באלבומו של גרג האו. היא נשמעת כמו שני שירים, אשר אחד מנוגן באקורדים במיתרים נמוכים, ואז החלק הגבוהה יותר מנוגן בקו נע. מסתבר זה בדיוק נכון. האו עקב אחר השורה של הבס עם אחת הגיטרות והחלק העליון הוא הדבר האחרון שנוצר. השיר כולו היה מוכן לפני שהחלק הנ”ל נכתב. האו הרגיש שהשיר צריך משהו שיחבר את הכול יחד, לכן התחיל להתנסות עם הסטראט (Stratocaster) וניגן קטעי קלין מעל.
כך קרה שהקטע הפך למעין נקודה מחברת בין חלקי השיר. זה בדרך כלל הקטע אצלו הוא מספר. זה כאילו שהמחשבה השנייה הפכה להיות היסוד וזה כל היופי. כשמצא את הקטע, ידע שזה זה. זה מוזר, אבל כשיש משהו נכון, אפשר פשוט להרגיש את זה, מספר האו.
אז מה היה לנו שם? חוץ מהסטראט כמובן…
גרג האו השתמש במספר מגברים שונים בתקליט הזה, והשתמש גם בFractal Audio Axe-FX לא מעט, כך שאם שהוא לא ממש זוכר במה השתמש לכל שיר בדיוק. הוא התנסה, כהרגלו, בהמון דברים שונים. רוב קטעי הקלין (Clean) נוגנו על סטראט (Strat) או על גיטרת הלגונה (Laguna) שלו, אשר מכוונת כסטראט (Strat) עם שלושה פיקאפי סינגל (Single Coil) – סדרת הפיקאפים של DiMarzio Area (דימארציו) – והם נשמעים מעולה.
בשביל הפאוור קורדס (Power Chords) הוא השתמש בCornford MK 50 לא מעט. שרשור הסאונד המדובר – הוא לא יותר מאשר גיטרה, כבל ומגבר מיקרופון Sure SM57. אין פדאלים, אין כלום. המגבר פשוט נשמע כך. זה אחד מהמגברים היחידים שגרג האו מכיר אשר באמת כולל את כל החבילה. יש לו גם כמה Marshalls (מגברי מארשל), והוא ניגן גם על JCM 2000 מותאם בכמה קטעים. בדרך כלל הוא מחובר למגבר Fender Dual Showman אשר בו השתמש ברוב האלבומים שהוציר בשנות ה90. שרשור הסאונד היה שונה בכל מקום, ואת רובו הוא לא ממש זוכר, מה שהופך את זה למעט קשה בהופעות חיות, משום שהוא חייב לחזור אחורה למצוא את הסאונד הזה שוב.
שכפול הסאונד בהופעות החיות הוא כבר עניין אחר לחלוטין. הלהקה עשתה כמה הופעות ברוסיה מוקדם יותר השנה וגרג האו הביא עמו רק את הAxe-FX בשביל הכול, מה שהיה די מפחיד, כך הוא מספר. ללא מגבר מנורות, הוא מרגיש עירום. אבל היחידה הזו די חזקה והוא הצליח לעשות דברים ממש מגניבים בעזרתה. התקרב לסאונד שרצה. כנראה שמעכשיו הוא יתחיל להשתמש במגבר שסיים לעצב עם DV Mark. זה מדהים: צליל אורגני ובריטי קלאסי. זה בסיסי – שני ערוצים, 40 וואט, EL34, ובלי פעמונים ושריקות. התבנית נוצרה בשילוב כמה מהמגברים האהובים על גרג האו. יחד הם הינדסו, בחנו, וכווננו את הEQ, כוונון הגיין(Gain) והבאת דברים לשלמות. המגבר הזה עומד להיקרא Maragold.
“Oracle”
הסולו המטורף של השיר הזה גרם לנו לעצור הכל ובדוק קצת על הפאן הטכני של הנגינה שלו. מסתבר שהתו הגבוה מנוגן בטאפ (tap). זה לא קטע קשה, וזו הסיבה שגרג האו אוהב את תפקיד ה”שרד”(shred), כי כמה מהדברים הקלים ביותר שמנגנים על הגיטרה הם אלה שיש להם סאונד משוגע, וזה לא יוצא מהכלל. זה היה מבוסס על ארפג’יו(arpeggio) חלקי. חלק גדול ממה שהוא עושה על הגיטרה הוא שילוב של ארפג’יואים(arpeggios) קטנים וסולמות. אז בעיקרון אם הוא מנגן אקורד משולש D בשריגים 12, 11 ו10 על המיתרים D, G וB, הוא עשוי לנגן תו יחיד בשריגים 10, 12 או 14 על מיתר E הגבוה. אז במילים אחרות, זה שילוב של ארפג’יו סולמי וזה נוטה להיות הדרך בה האו מנווט על צוואר הגיטרה כמעט כל הזמן. בשביל המעבר הספציפי בסולו הזה גרג עלה דיאטונית דרך אחת התבניות ואז עשה טאפ (tap) על מיתר הE הגבוה.
היחס בין מורכבות לפשטות
בואו ניקח לדוגמה את העבודה האקוסטית שהאו עשה ב”Story’s Ending”. אין ספק שהגיטרה כאן מורכבת, אך לא נשמעת מורכבת. ניתן לזמזם את זה וזה נכנס לתוך הראש בשניות. איכשהו, האו תמיד הצליח לשמור על איזון בין דברים שהם מורכבים ומעניינים, אבל לא נשמעים כמו תרגול.
הוא מספר כי תמיד העריץ אנשים כמו סטיבי וונדר stevie wonder, אשר מנגנים שינויי אקורדים מאוד מוזרים, אך עדיין מציעים משהו פשטני, בדרך כלל המלודיה בשירה או איזשהו מרכיב מלודי קליט. האו תמיד חשב שזה נורא מגניב. הוא מספר כי אחת המטרות שלו היא לספק גם את המעריצים שדווקא לא נמנים בקרב נגני הגיטרה. ואן היילן (Van Halen) למשל, היה בהחלט מאסטר בזה. הוא עשה את קטעים ממש מגניבים שהרשימו גיטריסטים, ובו זמנית לא מנע מהשיר להיות קליט. זו תמיד סוג של מטרה בשביל גרג האו.
באופן מפתיע, “Story’s Ending” הוא השיר האקוסטי היחיד באלבום. זה מפתיע כיוון שללהקת Meghan יש צליל נורא יפה והרמוני,מה גם שחברי הלהקה כל הזמן מדברים על יצירת שירים אקוסטיים ובלוז אקוסטי, אבל זה פשוט לא קורה להם. מסתבר שיש להם המון חומר שהם עומדים להוציא בקרוב שיהיה בו יש המון גיטרה אקוסטית, אך לבסוף יצא שהדברים שהם בחרו להוציא הם יותר לכיוון הגיטרה החשמלית. Old habits die hard, כמו שנאמר.
הסאונד של גרג האו
גרג האו יוצר קטעי קלין בגיטרה חשמלית מהסוג שרוב האנשים היו מנסים לנגן על גיטרה אקוסטית. מאז ומתמיד הוא פנה לכיוון פאנקי, עם צלילים משני פיקאפים, אפילו בימים בהם כמעט כל צלילי הרוק נוצרו מהאמבקר(humbucker) לתוך Marshall.
גרג האו מסביר כי הסיבה היא לאו דווקא בחירה אקטיבית, אלא תהליך טבעי שקרה. במצב בו יש כמה גיטריסטים על הבמה נוצרת המולת תדרים כך שכולם מגבירים את הווליום שלהם כי הם לא מצליחים לשמוע את עצמם. זה לא קורה בגלל שהווליום לא מספיק חזק, אלא בגלל שהם נמצאים על אותם תדרים כמו מי שמנגן הבס, התופים וגיטרת הקצב. אי אפשר לשמוע שום דבר בגלל שהתדרים מכסים אחד את השני, ובהקלטות זה בדיוק אותו הדבר, מכאן גרג האו הבין שעליו לדבוק בעדינות העוקצנית של הסטראט. לכן האו נוטה לאהוב לנגן סולו כשאין שום דבר שיפריע לו. מסתבר שהוא מאוד אוהב את הפוזיציה השנייה והרביעית בכל פנדר סטראטוקסטר (Fender Stratocaster), וזו אולי הסיבה המרכזית לפיה לא תשמעו אותו כמעט אף פעם מנגן על משהו אחר.
גרג האו והמותחן של מייקל ג’קסון
התחושה היא לא של עוד פרויקט, אלא של להקה
בניגוד לעשרות שיתופי הפעולה של גרג האו, כאן ישנה תחושה של להקה ממשית, עם חיבור עוצמתי, ולא עוד פרויקט חולף. גרג האו מספר שכאשר הם ביחד, הכימיה היא דבר קסום. זה מרגיש לו נכון, יותר מכל דבר אי פעם. בדרך מסוימת, המעבר דרך כל המוזיקה האינסטרומנטלית המורכבת הזו ודחיפת המעטפת של המוזיקה של האו לגבולותיו והחוצה, מרגיש לו טוב כשהוא נמצא באזור הנוחות שלו וזה הרבה יותר קל לו להתמקד בכימיה ובהגשה. גרג מסביר כי הוא לא רוצה שזה יהיה פרויקט. זה חלק מהסיבה שכולם מתמקמים מחדש בלאס וגאס איפה שהוא גר, על מנת שיוכלו לבלות יחד, לעשות חזרות יחד, לאכול יחד, להיכנס לוויכוחים יחד ולהפוך למשפחה.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
