כפי שניתן ללמוד בתמונה השמאלית, הגיטרות הספרדיות בעלות מיתרי המעי, עדיין היו האהודות ביותר בין נגני הקלאסיות הגדולים של התקופה כמו ג’י סי סאנטיסטבאן, אשר מוצג כאן עם עיצוב 42 בעל גשר שנהב. אך היו הן היוקלילי והגיטרות בסגנון הוואי שעזרו למרטין לצמוח ולשגשג מסוף העשור השני והישר לתוך העשור השלישי של המאה ה-20.
ההיסטוריה של מרטין – פרק שישי yifat
כלים חדשים עבור עידן חדש, 1916-1929
ההיסטוריה של מרטין – פרק שישי yifat
כלים חדשים עבור עידן חדש, 1916-1929
yifat | יולי 5
yifat | יולי 5
עלייתה של מרטין
חובבי מרטין ואספנים רבים מחלקים את ההיסטוריה המוקדמת של החברה בתחילת המאה ה-20, מכיוון שמעט לפני 1898 החברה התנתקה מהמפיץ המיושן שלה בניו יורק והחליטה סופית לקחת את גורלה בידיה. רבים חושבים שמרטין המיושנת מהמאה ה-19 מניו-יורק פילסה את דרכן של הדגמים החדשים של המאה ה-20 אולם בפועל, מעט מאוד השתנה בחברה סביב השנים 1900, למעשה, השינוי היה בחותמת שעכשיו נחתמה Nazareth, Pa והתוספת של מנדולינת הגב הקעור לפס היצור המבוסס של גיטרות. למרות שהמנדולינות עזרו למרטין לגדול, החברה בקושי שגשגה בעשור הראשון של המאה החדשה, ופרנק הנרי חיפש דרך חדשה לצאת מהבוץ.
למעט האזכור המצומצם של מיתרי פלדה, הקטלוג של מרטין משנת 1917 משך מעט תשומת לב לשינויים שהתרחשו במפעל. יוקולילי הוצגו בקטלוג נפרד, וגיטרות מעץ קואה מהוואי לא יופיעו בקטלוג של מרטין בהמשך. בתאריך המוקדם הזה, רוב היוקולילי וגיטרות הוואי של מרטין עזבו את המפעל בתווית של Ditson או חברת המוזיקה Southern California Music Company, ללא סימונים המעידים על מקורם בנזרת’.
חברת מרטין עברה שינוי קיצוני סביב שנת 1915. כלים חדשים התווספו לקו הייצור. ניתן לומר, בלי להגזים, שמהפכה של ממש התרחשה אצל מרטין עשור מאוחר יותר, והחברה לעולם לא תהיה אותו הדבר. לראשונה, מרטין עקפה את מתחריה ושלטה בחלק משוק כלי הסריגים. שיגעון המנדולינות עדיין בעט, אך זה לא מנע מהאמריקנים להיסחף אחר גל מוזיקלי חדש. הפעם האופנה המוזיקלית החדשה קראה לכלים שהתאימו בדיוק עם הסגנון של מרטין.
שגעון היוקללי
בשנת 1915, מוזיקה בסגנון הוואי היה השיגעון החדש שסחף את האומה. לפתע, גיטרות יוקולילי היו בדרישה כה גדולה, שהסוחרים לא עמדו בקצב והמדפים התרוקנו. מרטין השיקו את היוקולילי הראשונים שלהם לשוק בינואר 1916, והמשיכו להרחיב את קו הייצור בקצב מסחרר ופיתחו מספר דגמים ועיצובים. למשך למעלה מעשור, כלי הנגינה הקטנים הללו היו אחראיים על ההתפתחות האדירה של החברה. היכולת של מרטין לעמוד בראש הדרישה החדשה ליוקולילי הייתה בזכות הקשר ההדוק של החברה עם שני החשבונות הגדולים ביותר שלה, חנות Ditson בבוסטון, ניו יורק ופילדלפיה, וחברת Southern California Music מלוס אנג’לס וזה בלי להכליל את חנות Bergstorm בהונלולו. נדמה היה, כאילו מרטין חזרו את שגעון היוקלילי לעומת מתחריהם וגיבסון במיוחד.
עם גוף גדול יותר, צוואר בעל יותר סריגים, ופי שתיים מיתרים, “Taro-Patch Fiddles” של מרטין היו עוצמתיים יותר מכל יוקולילי ממוצע.
הדגם לא נמכר כמו שאר הדגמים ולכן ייצורו הופסק מאוחר יותר, אבל צורת הגוף זכתה לקטלג סוג גודל של יוקולילי שהיום נקרא “יוקולילי קונצרט”. השם “Taro Patch” הגיע מהוואי עצמה שם מספרים שהמקומיים היו מנגנים בגיטרה בשדות הטארו (סוג של ירק המוטבע בתוך המורשת של הוואי).
למרות שבנו גיטרות איכותיות למעלה מ-85 שנה, ההצלחה האמיתית הראשונה של מרטין כחברת יצור היה בעזרת היוקולילי הקטן. הוא הוצג לראשונה בקטלוג זה משנת 1917, היוקלילי המוצג פה הוא דגם בעל העיצוב המוקדם 1, מס”ד 105#, מהחודשים הראשונים של יצורן במפעל בשנת 1916.
מותגי הרפאים של מרטין
השראתו הנוספת של פרנק הנרי מאותה התקופה, הייתה קשורה לדרך שבה החברה עמדה להרחיב את המכירות המוגבלות שלה. במקום לתקוף את המתחרים שלו מניו יורק ושיקגו ראש בראש, הוא החליט להתחרות בצורה עקיפה על ידי אספקה של כלי נגינה ייחודיים שיבנו עבורם ע”י מרטין לחנויות המוזיקה הגדולות ומפיצי סיטונאות. כפי שהסתבר, הסוחרים הללו ידעו בדיוק מה לקוחותיהם רצו והובילו את מרטין לבנות דגמים ועיצובים חדשים שנמכרו הרבה יותר טוב מגיטרות מיתרי המעי המסורתיות. זו הייתה שיטה דלת סיכון, בעזרתה הצליחה חברת מרטין לסגור את הפער עם המתחרים, עם סקר שוק בסגנון פרנק הנרי.
החשבון המוכר ביותר מסוג זה היה עם חברת Oliver Ditson, אותה ענקית הקמעונאות שהובילה להקמת Lyon & Healy מספר שנים לאחר מכן.
עד 1916, מרטין כבר החלו לבנות פס יצור שלם של גיטרות מיתרי פלדה מיוחדות עבור דיטסון, עם גוף גיטרה רחב, מותן מיוחד בדומה לגיטרות מתקופת הבארוק, ופס יוקולילי עם אותן קווי המתאר המאופיינים. תחילה, הכלים הללו נמכרו ללא סממן המעיד על בנייתן במפעל של מרטין. הגיטרה גדולה ביותר בפס של דיטסון הייתה רחבה ועמוקה, הרבה מעבר למה שמרטין יצרה עד אז תחת שמה, והזכירה מעט מהאלגנטיות החיננית שאפיינה את צורות הגוף שמרטין בנו לאורך ההיסטוריה. על מנת לסבר אוזניים, לו היו מתקינים לגיטרה הזו צירים בין לוח התהודה לצדדים, הדגם החדש יכול היה לתפקד כנרתיק עבור גיטרות O ו-OO של מרטין, כולל מקום לריפוד.
הרומן של מרטין ומיתרי הפלדה
רשת חנויות המוזיקה Southern California שהתפרסה מפסאדנה ועד לסן דיאגו, הייתה קרובה לעין סערת המוזיקה מהוואי. גם הם רצו פס כלים משלהם, וסיפקו עבור מרטין עץ קואה מהאיים עבור גיטרות שיהיו יותר אותנטיות למוזיקה מהוואי. כלים אלו מעץ קואה, אשר הוצגו ב-1916, נבנו גם באופן בלעדי עבור מיתרי פלדה. פעם נוספת, לדגמים המוקדמים ביותר לא היו סממנים אשר הצביעו על מקורם בנזרת’. פרנק הנרי מרטין הציג בזהירות פס כלים משלו מעץ קואה שנה מאוחר יותר לאחר שהוא התרשם לטובה ממספרי המכירות. אולם הסתבר שעדיין הוא לא התרשם לחלוטין משוק גיטרות מיתרי הפלדה ולכן, דגמי הקואה הללו לא הופיעו בקטלוג החברה עד אחרי 1921. סיבה אחת אפשרית שגרמה לעיכוב נובעת מחיכוך שנוצר בין אוהבי הגיטרה האמיתית, בעלת מיתרי המעי, ובין הנגנים החדשים שרצו לדלג על שנים של אימונים ולמידה ופשוט להנות לנגן שירי פופ פשוטים על מיתרי הפלדה. במקום להסתכן בלהעליב את נאמני הגיטרה הקלאסית, החליטו במרטין למכור את גיטרות הקואה החדשות ישירות לסוחרים ולתת להם להתמודד עם הרעש שנוצר סביב.
פרנק הנרי מרטין והארי האנט, הזכיין של דיטסון מניו יורק, היו מלאי תקווה עבור דגמי הגיטרות והיוקולילי המיוחדות בצורתן של דיטסון. היוקולילי נמכרו במספרים טובים, אך הגיטרות לא ולכן הופסק יצורן בשנת 1921.
רוב הכלים שנבנו עבור חברות אחרות במשך התקופה הזו, לא זכו למספר סידורי של מרטין. כך גם לא הוחתמו הגרסאות הראשונות של היוקולילי שנבנו תחת שמם של מרטין, עד מספר חודשים אחרי תחילת ייצורן. עובדה זו מקשה כיום לעקוב אחר הצלחתם של מיזמים אלו. אולם, מאז שפרנק הנרי אימץ במהירות אל פס היצור הרגיל של מרטין את מה שהלקוחות הסוחרים שלו הזמינו במיוחד, נראה שהרגיש שהיו להם את הרעיונות הנכונים. ע”פ הערכה, בעקבות התכתבויות והזמנות מכירה שנמצאו, ייצור כלים שנועדו להימכר תחת שמות מותגים אחרים בשילוב המכירות הנוספות של מרטין, התבהרה תמונת המצב של החברה מפנסילבניה ובה מתוארת הצמיחה שחמקה מידי החברה.
דגמים מעץ קואה היו הגיטרות הראשונות החתומות במותג שנבנו בצורה בלעדית עבור מיתרי פלדה. למרות שמתוארות עבור סגנון נגינה מהוואי, סוחרים רבים הזמינו אותן עבור נגינה “ספרדית”(רגילה). דגמי O-28K, כמו הדוגמה הזו מהמוזיאון של מרטין, התגמדו במספר המכירות שלהן אל מול עיצוב 18 התאום שמוצג בקטלוג.
דרכי הפעולה של פרנק הנרי מרטין הניבו תוצאות
בתיאור ספרי ייצור מתקופה זו בהיסטוריה של מרטין, אנו למדים כיצד השפיע טרנד המוזיקה מהוואי ושוק המנדולינות על חברת מרטין הנאבקת אז. בשנת 1915, מרטין מכרה 162 גיטרות בלבד וקצת מעל ל-300 מנדולינות, כאשר חצי מהן היו בעיצוב הגב השטוח החדש. בשנת 1920, מרטין כבר מכרה 1,524 מנדולינות ו-1,336 גיטרות, כאשר כמעט 400 גיטרה היו או דגמי הוואי מעץ קואה או טיפלות (Tiple Guitar).
מה שעוד יותר מרשים היא מחזור המכירות שהוערך בכ-3,150 יוקולילי. מיצור של פחות מ-500 כלים לקפיצה של למעלה מ- 6,000 כלים וזו צמיחה מרשימה, אפילו אם מחשיבים את פשטות הבניה היחסית והמחיר הנמוך של היוקולילי. מבחינת מחיר, שלושה יוקליילי סופרנו מעיצוב 1 שוות לגיטרת OO-18 אחת, כאשר מחירי המנדולינה היו בערך 25% פחות ממחיר גיטרת OO-18. אפילו ע”פ ההערכות הזהירות ביותר, ההכנסה הכוללת של מרטין באותה השנה גדלה פי שבעה מזו של 1915. פרנק הנרי מרטין השיג את התוצאה המופלאה הזו בפחות מחמש שנים.
מבט אל ארכיון היצור של מרטין מאמצע שנות ה-20 של אותה המאה מצביע בבירור על כך שעסקי המותגים המותאמים אישית, עזרו גם הם לדחוף את יצור הגיטרות הרגיל לגבהים חדשים. גיטרות עם חותמת Ditson, Southern Calfornia Music, Wurlitzer ומותגים אחרים נמכרו בשווקים חדשים שנמצאו הרחק מידם של מרטין בעבר.
לא בטוחים לגבי סוג המוזיקה שהמלחים שבתמונה ניגנו, אבל משוריינים ביוקולילי וגיטרה בסגנון הוואי בתערובת, כנראה שהיו שירים לא מעטים, על איים טרופיים ובנות יפות בחצאיות דשא.
השינויים הנוספים בגיטרות דגמי מרטין
הייצור הגדול במפעל בנורת’ סטריט, השפיעו בצורה בולטת לעין על דגמי מרטין הרבים, ופרטים גוזלי זמן עברו מן העולם. כך, צוואר הסידר הדו-חלקי, עם חיבור הגוף-צוואר המורכב, הוחלף בצוואר מהגוני מחלק אחד על כל הדגמים. השינוי השני היה החלפת השימוש בשנהב פיל אמיתי בביינדינג לחומר צלולואיד דמוי-שנהב בעיצובי 28 ומעלה. המעבר משנהב לצלולואיד סימן בנוסף את סוף השימוש בשנהב עבור הגשרים בעיצובים היוקרתיים יותר. מרטין החלו להתנסות בשיטות גימור שונות עבור כליה, מכיוון שהפוליש הצרפתי הוכח כשיטת עבודה אינטנסיבית מדי (מספר שיטות גימור וסוגים של לכה נוסו עד שלכה בספריי הפכה לשיטת הגימור המועדפת בסוף שנות העשרים של המאה העשרים). בפעם הראשונה, פרנק הנרי ראה שהדרישה לכלים של חברת מרטין עקפה את מכסת הכלים שיצר בפועל, והחל לחפש חלפים לחלקים מרכזיים שנבנו עד עתה במפעל של מרטין.
הקטלוג משנת 1917 מציג עיצוב 18 ועיצוב 21 עם גשר איבוני שנקנה מחברת Lyon & Healy משיקגו והוזמנו דרך חברת דיטסון. פשרה זו החזיקה מעמד זמן מועט, ומרטין חזרה לבנות את הגשרים שלה בעצמה. בערך באותו הזמן שצוואר המהגוני החליף את צוואר הסידר, מרטין שינו את גוף העיצוב 18 שלהם מרוזווד למהגוני. בשנים הבאות, גידול הייצור הרחב ביותר של מרטין עד כה יהיה דרך כלים העשויים ממהגוני.
מרטין מתרחבת והופכת לתאגיד
מבחינת צמיחה, שנות העשרים של המאה ה-20 הייתה השנה הטובה ביותר של מרטין עד היום. שני הבנים של פרנק הנרי נכנסו לעסקים, סי. אף. השלישי נשאר במפעל בזמן שהרברט קלר יצא לדרך כנציג המכירות של מרטין. בשנת 1921, פרנק הנרי הפך את חברת C. F. Martin & Company לתאגיד, כאשר הוא, אשתו ושני בניו מחזיקי המניות המקוריים.
רצף יציב של שינוים התרחש בקטלוגים וברשימות המחירים של מרטין בסוף העשור השני של המאה ה-20, טרנד שימשיך כך למשך 20 השנים הבאות. כאן, החברה ממשיכה להגיב לדרישה הגואה ליצור גדול יותר בכך שהחליפו גימור משעמם על הדגמים הנמוכים שלה, ובכך שפסקו מלבזבז את זמנם על פרטים גוזלים במנדולינות, כמו הפיקגארד המשובץ. בשנה הקודמת, הביינדינג משנהב אמיתי הוחלף בצלולואיד על כל העיצובים הגבוהים, ויצור הצוואר של הגיטרות והמנדולינות קיבל פסי יצור משלו במפעל. גידול היצור של הדגמים הפשוטים יותר אפשרו למרטין לעמוד על שלהם בשוק התחרותי.
הבניין בעל שתי הקומות שהתווסף לגב המפעל המקורי בשנת 1880 הוכפל באורכו עד שנת 1916, אך היה צורך בעוד יותר מרחב כאשר מכירות היוקולילי המשיכו לנסוק. בשנת 1925, מבנה חדש התווסף לחלק המערבי של הנכס, כאשר הקומה השנייה של המבנה החדש נבנתה רק בסוף 1926. המפעל של מרטין יותר מהכפיל את עצמו בגודל בין השנים 1915-1929, וכוח העבודה שבר שיא עם 72 עובדים. לפני 1915, פחות מתריסר עובדים יכלו לעמוד בדרישה המצומצמת לגיטרות ומנדולינות של מרטין. ההתרחבות המואצת הגיעה במחיר האיכות, ושנים מאוחר יותר פרדריק ייזכר כאחד שמכל התקופות בהיסטוריה הארוכה של מרטין, האיכות חמקה בתקופתו. תיאור זה היה נכון במיוחד לגבי הגיטרות שמרטין בנו עבור מותגים אחרים.
כמו להקות רבות היום, ארבעת האריסטוקרטים כנראה יצאו למסע קניות אחרי שחתמו על חוזה הקלטות. הציוד החדש שלהם-מהסניף של דיטסון בניו יורק-כולל שתי יוקולילי מרטין, גיטרת מרטין ודיטסון דגם III הענקית החדשה, נקראה דראדנוט (נבנתה כנראה עבור סגנון נגינה מהוואי).
ונדה אולקוט-ביקפורד הייתה נגנית הגיטרה הקלאסית האחרונה שנתנה חסות עבור גיטרות מרטין, והתשוקה שלה לפרסום ותמונות הייתה מעבר לתחביב. כאן, היא ובעלה, זהאר, מדגמנים סצנה מתוך ההפקה של שייקספיר חלום לילה של אמצע הקיץ, שנת 1910.
בשנת 1924, מרטין הפכה לאחת מחברות הגיטרות הראשונות, אם לא הראשונה בהחלט, שמראות את צלעות התמך (ברייסינג) הפנימיות של הכלים שלה בקטלוג. מוצג בגיטרה בגודל O (גודל קונצרט).
מרטין, יצרנית גיטרות מיתרי פלדה
הצלחתה של גיטרת מיתרי הפלדה מעץ קואה בסגנון הוואי, גרמה למרטין בשנת 1922, להציע לראשונה באופן רשמי יצור גיטרות מיתרי פלדה עבור נגינה רגילה. הדגם 2-17 מעץ מהגוני היה הגיטרה בעלת שש מיתרים הזולה ביותר שמרטין הציעה, למרות שהחברה בנתה בעבר גיטרות דומות מתחת לרדאר כבר מספר שנים. בשנת 1923, כל הדגמים מעיצוב 18 עוצבו מחדש עבור מיתרי פלדה, אלא אם כן הוזמנו במיוחד עבור מיתרי מעי. המכירות של דגמים אלו פילסו דרך חדשה, ובתוך מספר שנים יותר ויותר מהדגמים הסטנדרטים של מרטין ייעודו מחדש עבור מיתרי פלדה. עד שנת 1929, אפילו הדגמים היוקרתים בעיצוב 45 נבנו עבור מיתרי מעי רק בהזמנות מיוחדות. הירידה בפופולריות של הבנג’ו שלחה רבים מנגני בנג’ו לחפש אחר גיטרת טנור. שוב, מרטין מצאה את עצמה עם היכולת לייצר לשוק בדיוק מה שקמעונאי וצרכני המוזיקה חיפשו.
הגיטרות הגדולות של מרטין מקבלות את כל התהילה היום, אך בחצי השני של העשור השלישי של המאה ה-20, גיטרות טיפל קטנות וגיטרות טנור תפסו 25% מיצור הגיטרות של מרטין. למרות שהיו חלק ממשפחת היוקולילי, גיטרת טיפל (כמו הדגם T-18 המוצג) קיבלו מספר סידורי מכיוון שצורת הגוף הובאה מדגם גיטרה מוקדם יותר שהיה ברבע גודל סטנדרטי.
ברב המקרים, מרטין הציעו את הגיטרה המוצגת לשימוש בקטלוגים שלהם. בקטלוג זה משנת 1925, מציגים את דגם 2-17 למיתרי פלדה כגיטרה יומיומית. גרסה אפילו יותר זולה של דגם זה ללא BINDING יהפוך לדגם הנמכר ביותר שלהם ב’שפל הגדול’ שיבוא מספר שנים אחרי.
תמונה זו, משנת 1925, של ארל הרטזל על מכונת ליטוש, נותנת אינדיקציה טובה לעד כמה חשיבות היתה לכלי הנגינה בסגנון הוואי על הצמיחה היוצאת מן הכלל של מרטין. מצד ימין על השולחן ובארגז לרגליו של ארל, ניתן להבחין בכמות האדירה של גופי יוקולילי בצורת דיטסון וגיטרת מיתרי פלדה מעץ קואה על הרצפה. ערמת צדדי הגיטרה המעוקלים עשויים מקואה גם כן, וכנראה נבנו עבור דגמי הוואי. שימו לב לצלקת / כוויה על מותן הגיטרה מהמכונה. מאוחר יותר יעלימו את הצלקת באמצעות ליטוש.
תכנית זו מעידה על כך שג’ורג’ סמדלי כיסה מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים בכלי מיתר. הוא לא עבד עם מותג אחד בלבד, למרות שמחזיק גיטרת מרטין, המנדולינה היא דגם F-5 של גיבסון, הבנג’ו והלוט האיטלקי שייכים ליצרנים אחרים.
מקור שמות הדגמים של מרטין
מרטין היו זהירים בהפצת מיתרי הפלדה, הצהרה שסי אף. השלישי הודה בה שנים מאוחר יותר, אך המכירות המתגברות בהדרגה של הדגמים החדשים סימנו שאין דרך חזור. לאחר מכן התגלה שטוב שכך קרה, מכיוון שסבב ההופעות של אנדראס סגוביה שניגן על גיטרה קלאסית שנבנתה בספרד, ניתקה סופית את מרטין מהנאמנות שלה לגיטרות קלאסיות בין קהל חובבי הקלאסיות. למשך כמעט מאה, ארבעה דורות לשושלת מרטין, חיזרו אחר תמיכתה של קבוצה שכעת חיבקה את הגיטרות הספרדיות בלבד. במקום נגני הפסגה שסי. אף. מרטין הראשון אירח בביתו בצ’ארי היל במשך שנות החמישים של המאה -19, המפעל של מרטין כעת קיבל ביקורים מכוכבי מופעי ואודויל (סגנון תאטרון שכבש את האומה בין השנים 1880-1930) כמו רוי סמק, “מכשף המיתרים” אשר היפנט את הקהל שלו על תריסר כלים שונים. בשנת 1928, סי. אף. השלישי נסע בעצמו להביא לג’ימי רודג’רס, נגן יודל בלוז אמריקני, גיטרת מיתרי פלדה מדגם OOO-45 שהזמין במיוחד. החיבה של ג’ימי לגיטרות מרטין החלה עם גיטרת 2-17 הקטנה, בעלת מיתרי הפלדה שהוצגה לראשונה מספר שנים מוקדם יותר.
אחרי עשורים של חיזור אחר נגני גיטרה קלאסית מוצלחים כמו ואנדה אולקוט-ביקפורד וויליאם פודן, מרטין הפך לשם עממי הודות לנגינת היודל המדהימה של ג’ימי רודג’רס ולסגנון הנגינה היומיומי שהחל להתפתח, מה שאפשר לנגנים ללא הבנה תיאורטית גבוהה להרים גיטרה ולנגן בכל זאת.
חברות כמו Paramount ו-Vega מכרו המון כלי בנג’ו בשנות העשרים של המאה ה-20, לכן במרטין החליטו לנסות את מזלם גם כן. אך הבנג’ו של מרטין היו פשוטות וקלות מדי, והחברה הייתה עסוקה מדי בלבנות יוקוליילי על מנת לקחת את הבנג’ו ברצינות הראויה לכלי.
הבניין הגדול משמאל (הצד המערבי של הנכס) התווסף בשנת 1925, עם רצפה כפולה שתעמוד במכונות הכבדות שעיבדו עץ. הקומה השניה התווספה שנה לאחר מכן, בזמן השיא של פריחת היוקולילי. עד 1929, 72 עובדים הועסקו במפעל שבנורת’ סטריט.
הכלים הקטנים של מרטין שיחקו אותה ובגדול
עד סוף שנות העשרים של המאה העשרים, הקטלוג של מרטין הציג יותר דפים עבור יוקולילי, טארו-פאטצ’, גיטרות טיפל, גיטרות טנור, וגיטרות בסגנון הוואי מאשר עמודים שמראים את הגיטרות הסטנדרטיות המוכרות של מרטין.
זה לא מפתיע, מכיוון שכל הכלים האלו הציגו מספרי מכירות מרשימים ביותר. בשנת 1927, לדוגמה, מעל ל-30% מיצור הגיטרות של מרטין היו גיטרות טנור וגיטרות טיפל. עדיין, למרות כל השינויים במפעל והשינויים במיתרים שמרטין בחרו להשתמש, הדגמים הרגילים בעלי ששת המיתרים עדיין נראו אותו הדבר כפי שנראו בעשורים האחרונים. הגוף בעל המותן הצר, גשר פירמידה קטן, צוואר רחב וקצר, וראש גיטרה מחורר שלא השתנו. ככל ששיגעון ההוואי החל להישכח, מרטין היו תלויים שוב בגיטרה בעלת ששת המיתרים. האנרגיה שהוסתה לבניית כלי נגינה שונים, חזר להתמקד על הכלי ששם את החברה על המפה.
במשך התקופה שמסוף שנות העשרים ועד מלחמת העולם השניה, מרטין יצרה את המגוון הרחב ביותר שלה, גם בסוגי הכלים וגם במספר הדגמים, כפי שניתן לראות בכריכה זו של קטלוג 1927, גיטרות ארצ’טופ, מנדולינות, יוקולילי ויקולילי טנור, יתווספו במהרה לרשימה.
אייץ’. קיי. מרטין.
הרברט קלר מרטין נולד ב-5 לדצמבר, 1895, 15 חודשים אחרי אחיו הגדול פרדריק. הוא ואחיו הופיעו ביחד על גיטרה ומנדולינה. מנדולינת הגב הקמור של הרברט מעיצוב 5 עומדת עד היום במוזיאון של מרטין. הרברט למד בבתי ספר מקומיים לפני שנסע בעקבות אחיו לפרינסטון, שם סיים את לימודיו בשנת 1919.
חתיך וחברותי יותר מפרדריק, הרברט חזר לעסק המשפחתי על מנת להפוך לאיש מכירות של החברה כאשר בילה את רוב זמנו על בדרכים. הצלחתו בתור נציג מכירות שיחקה תפקיד חשוב בצמיחתה העצומה של מרטין בשנות העשרים של המאה עשרים.
הרברט קלר מרטין, 1895-1927.
בינואר 1927, הרברט קלר נפטר בפתאומיות מדלקת וכך חלומו של אביו, לשני צאצאים שממשיכים את המורשת של המשפחה, נגדע עם מות בנו.
על פי על העדויות, הרברט קלר מרטין נהנה מתפקידו כנציג המכירות של חברת מרטין בדרכים בשנות העשרים של המאה העשרים.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.
רוקן עגלה 
