yifat | יולי 19
בשביל לגולל את סיפורה של הגיטרה האקוסטית עלינו לצאת למסע היסטורי בזמן. גיטרה אקוסטית כבר מזמן לא מייצגת עוד כלי נגינה מן השורה, אלא כלי בעל השפעה חברתית, פוליטית והיסטורית ענפה מאין כמוה. במאמר זה אנסה לספר על ההיסטוריה והמהות של גיטרת מיתרי המתכת, בהקשר התרבותי שהיא שזורה בו. על מנת להבין את העוצמה של גיטרה אקוסטית, בואו נתחיל בסקירה קצרה.
לצורך הבהרה, מה שקרוי בעברית ‘גיטרה אקוסטית’ שונה ממשמעות המונח באנגלית -או בכל שפה אחרת. באנגלית, Acoustic Guitar משמעה כל גיטרה שהצליל שלה נובע מאיכויות אקוסטיות טבעיות, ללא תמיכה באמצעי הגברה, מה שמאגד בתוכו גם את הגיטרה הקלאסית וגם את האקוסטית. שמה של גיטרה אקוסטית באנגלית הוא Steel String acoustic guitar, שזה למען האמת הגיוני מאוד, אבל כבר התרגלנו.
גיטרה אקוסטית- סקירה היסטורית לאחור
נתחיל בסקירה, לפני 20 ומשהו שנה. MTV משחררים סדרת הופעות אקוסטיות של הלהקות הכי קשוחות בסביבה ללא דיסטורשן וללא חשמליות. העולם כולו נחשף לעוצמת הגראנג’ המחוספסת והמרהיבה דרך גיטרה אקוסטית, מיתרי מתכת והרבה קולות צרודים. האגרסיות, התסכול והאנרגיה שהדור הצעיר הכיל קיבלו תפנית רגישה ונגישה בדמות קורט קוביין מסביב נרות ובכך גיטרה אקוסטית רק העצימה את ההשפעה החברתית של הגראנג’, בעוד הגראנג’ העצים את ההשפעה החברתית של גיטרה אקוסטית.
שנות ה-70
ממשיכים אחורה במסע שלנו. שנות ה70. ניל יאנג מתנגח בניקסון ומשנה את תודעת הציבור בעזרת קולו היפהפה וגיטרה אקוסטית זועמת. מחאה פוליטית מזמן לא נשמעה כל כך טוב. עשור קודם לכן היה זה בוב דילן, אשר נאבק למען שוויון הגזע באמריקה דרך טקסטים חריפים וסאונד מיתרי מתכת רועמים, שבקעו מתוך, איך לא, גיטרה אקוסטית.
שנות ה-20
הסיפור של גיטרה אקוסטית גם לא מתחיל בתחילת המאה ה20, כשהשחורים באמריקה בכו את הבלוז, שהיה קריאת החופש העמוקה ביותר שאי פעם תועדה. הבלוז כנראה מעולם לא היה נחרט לנו בתודעה באופן כה עמוק אם לא היה מלווה בסאונד גיטרה אקוסטית מלוכלך ורועד, שכה מזוהה אתו.
כמה אני רוצה כבר להרחיב על הנקודות האלה ולספר עוד על ההשפעה החברתית העצומה של גיטרה אקוסטית, אבל על מנת לעשות צדק עם ההיסטוריה, עלינו לחזור עוד הרבה אחורה בזמן בשביל למצוא את נקודת ההתחלה. למעשה, סיפור תחילתה של הגיטרה האקוסטית שלוב עם סיפור תחילתה של חברת מרטין (Martin) כך שעל מנת לספר על אחת מחובתי גם לספר על השנייה.
גיטרה אקוסטית- ההתחלה
כריסטופר פרדריק מרטין, המרטין הראשון והמקורי, אשר ידוע כאבי הגיטרה האקוסטית, למד את רזי אומנות בניית הכלים מבונה הכלים האוסטרי יוהן ג’ורג’ סטאופר, והוא מייצג את נקודת ההתחלה בהתהוות הכלי הנהדר הזה- גיטרה אקוסטית. יוהן ג’ורג’ סטאופר (1778 -1853) היה בונה כלי מיתר אוסטרי, ידוע כבונה החשוב ביותר בוינה באותה תקופה. בגיל צעיר התמחה בתחום בניית כלי נגינה, ושאב השראה מבוני גיטרות איטלקיים בעבודתו, אך עמל לפתח גרסאות משלו לכלי המיתר.
בשנת 1813 יוהן סטאופר ניסה לזכות במקום בגילדה הנחשקת של בוני הכלים בוינה אך לא הצליח. הוא עסק במוזיקה באופן מקצועי, והיו לו קשיים כלכליים וחובות רבים, שלא פעם אף נעצר במשטרה בגללם. לאחר סאגת הטלטלות הכלכליות, סטאופר עבר לעבוד בסדנת העץ של בנו בסלובקיה. כשהזדקן, עבר לבית אבות ושם המשיך לבנות גיטרות בזמנו הפנוי. הוא נפטר בשנת 1853 עקב שיתוק ריאות והותיר אחריו שלושה בנים ואת הכלי שפיתח, הגיטרה הווינאית.
הגיטרה הווינאית
גיטרה ווינאית, כפי שנבנתה בידי יוהן סטאופר, הייתה בעלת גב גיטרה מעוקל, מבנה גוף צר ומיתרי מעיים של בעל חיים, לרוב מעי עז. בשנת 1822 זכה סטאופר במענק ממשלתי עקב שיפור משמעותי של הגיטרה, אשר כללה הארכה של לוח הסריגים, שימוש במתכת בהרכבת ראש הגיטרה ושימוש במתכת לבניית הסריגים.
ראש הגיטרה לרוב היה בצורת הספרה שמונה (בדומה לגוף הגיטרה עצמה), ומפתחות הכיוון שפיתח (אשר היו מסודרים בשורה אחת, בניגוד לשתי שלשות) היו פורצי דרך בתחום ועד היום מיוצרים ע”י חברות בוטיק של גיטרות, הן קלאסיות ואקוסטיות. עיצוב זה הוא גם העיצוב שהביא השראה לגיטרה החשמלית הראשונה- הפנדר טלקסטר, שגם על אודותיה יש טעם להרחיב, אבל זה ייעשה בהזדמנות אחרת.
גיטרה אקוסטית, אשר במקור הייתה דומה מאוד למה שמכונה היום ‘גיטרה קלאסית’, רק עם מיתרי מתכת במקום מיתרי מעיים, פותחה באמצע המאה ה19 ע”י כריסטוף פרדריק מרטין, שהיגר מוינה לארה”ב והחל למכור את הוורסיה שלו לכלי. במקביל לעשייתו של אנטוניו דה טורס בספרד, שבנה את האבטיפוס האידיאלי לגיטרה קלאסית, כריס פרדריק מרטין למד את אומנות בניית הכלים מיוהן סטאופר באוסטריה, ופיתח את הגיטרה האקוסטית. אז עוד לא הייתה חשיבות למונחים, וידוע כי היו עוד עשרות בוני כלים שלקחו את כלי המיתר הזה לכיוונים שונים רבים, אך במבט היסטורי, היו אלה טורס ומרטין שקבעו את הסטנדרט לגיטרה- הן גיטרה קלאסית והן גיטרה אקוסטית.
C.F Martin
כבר קרוב למאתיים שנה שחברת מרטין Martin מייצרת כלים אקוסטיים שנחשבים להיות הטובים בעולם. חברת מרטין Martin Guitar Company הצליחה, במשך השנים, להוביל את השוק עם כל דור המשך של כריס פרדריק מרטין הראשון, שבהשפעת יוהן סטאופר החל ליצור גיטרות בשנת 1839 ועד לכריס פרדריק מרטין הרביעי, שמוביל את החברה היום. כריסטופר מרטין הראשון, בדומה לסטאופר, נתקל בבעיות עסקיות שנבעו מנושא ההשתייכות לגילדה מסוימת. מרטין היה חבר בגילדת הנגרים, שבעיני בוני כלי הקשת היו נחותים ולא מסוגלים להשתלב בשוק בניית כלי הנגינה, דבר שהגביל אותו כלכלית והוביל אותו להחלטה להגר מגרמניה לארצות הברית. כשהגיע לניו יורק, מיד הקים לעצמו סדנה קטנה, סדנה שרחוקה שנות אור מהמפעל הגדול המעסיק למעלה מ- 600 עובדים שבבעלות החברה כיום. בתחילת דרכו, היה זה נהוג מאוד לבצע עסקאות ברטר (חליפין) ומרבית מהגיטרות הראשונות שייצר הוחלפו בקשת מוצרים מגוונים, החל מבגדי ילדים ועד לארגזי יין. המגורים בניו יורק לא הטיבו עם מרטין ומשפחתו, אז הם החליטו לעבור לאזור שיזכיר גם אם במעט את הרוגע שהיה להם בגרמניה. הם עברו לנצרת, פנסילבניה והקימו שם את המפעל, שכבר מזמן חצה את רף הגיטרה המיליון של החברה עם הכיתוב Nazareth, Pennsylvania . עם התרחבות העסק וחלוף השנים, דורותיו של כריס פרדריק מרטין הובילו את החברה בהצלחה.
Pleasure To Do Buisness
נהוג לחשוב כי הגיטרה הספרדית הגיחה הרבה מאוד שנים לפני גיטרת מיתרי המתכת, אך אין הדבר נכון, ומה שיוצר את ההבדל הוא העובדה שבניגוד לטורס, מרטין השכיל לפעול לצמיחה עסקית רחבה שצעדה יד ביד עם התפתחות הכלכלה והחברה. בעצם, מראשית התהוותה, גיטרה אקוסטית מייצגת גם את המודל הכלכלי האמריקאי שאט השתלט על העולם. מרטין פיתח את העסק באופן שהבטיח יחס מאוזן בין היצע לביקוש, בכך הביא את החברה לצמיחה. מרטין שם לב לנתונים הדמוגרפים של קוני גיטרה אקוסטית והשכיל להתמקד בנשים ממעמד הביניים, שנשבו חזק מאוד בקסם הכלי. הוא תמיד השקיע מחשבה רבה בניתוח התוצאה ובלימוד עצמי מתמיד לכדי בניית גיטרה אקוסטית טובה יותר, וכלים שלא עמדו במבחן התוצאה, הן מבחינת איכות או מבחינת מכירות, ירדו מהתצוגה ופינו מקום רק לגיטרות שעמדו ברף הגבוה שהציב. מרטין מיתג את הכלי באופן שלא נראה קודם לכן והשקיע חלק נכבד מהרווחים בפרסום, בנוסף להבנה כי אם יאתר את נגני הגיטרה האקוסטית הטובים ביותר וייתן להם לנסות מרטין, הוא ירוויח פרסום ושם באופן המהיר והבטוח ביותר. הוא השקיע באותם אמנים, בנה כלים לפי בקשות והתאמות אישיות, הוזיל להם מחירים ופיתח תרבות VIP , בכך הביא את חברת מרטין למעמד חסר מתחרים מבחינת מקצועיות בעיני הציבור.
סוד הקסם של הגיטרה האקוסטית
התרחבות עסקית יציבה, חקר סטטיסטי של פלחי שוק שונים, בקרת איכות, סטנדרט גבוה, פרסום מושכל ואימוץ אמני בית, כל אלו הפכו עם הזמן למושגי בסיס בתחום העסקי והכלכלי, וכל אלו יושמו ע”י מרטין באופן כמעט טבעי הרבה לפני שיכלו להיכלל בספרי לימוד של תואר במנהל עסקים. מרטין הבין שההשקעה באיכות המוצר לא מספיקה, וכן ההשקעה במיתוג גיטרה אקוסטית חשובה לא פחות. רק בזכות המסוגלות הגבוהה שלו להבין את העוצמה הגלומה במיתוג, הוא הפך את כלי הנגינה שבנה לחברה המצליחה ביותר בעולם לגיטרות אקוסטיות, עד היום. בכך, גיטרה אקוסטית עושה את צעדה הראשון בעולם כחלק בלתי נפרד מהתהליך הכלכלי חברתי שקרה בארצות הברית, ומכאן היד עוד נטויה.
גיטרה אקוסטית הצליחה, עם הזמן, להפוך לדומיננטית בכל ז’אנר או סגנון בו לקחה חלק. בין עם זה רוק, בלוז, קאנטרי, בלוגראס, פולק, מוזיקת עולם ואפילו נתח נכבד מג’אז ומהאינדי המודרני, גיטרה אקוסטית התברגה אט אט בכל אולפן, הקלטה או במה והעצימה את השפעתה וקהל היעד שנהנה מהאזנה אליה. אם להתעלם רגע מהצד ההיסטורי חברתי, שלו יש כל כך הרבה מה ללמד על התפתחות גיטרה אקוסטית, ישנה גם איכות מוזיקלית שהביאה גיטרה אקוסטית לכל סגנון נגינה בצורה יוצאת דופן. בכל כלי נגינה, ישנה משמעות ענקית לסאונד הנגינה- הכוונה אינה לתוצר הסופי ולרגש המגיע מהאצבעות, אלא לסאונד המגע בין האדם לכלי, סאונד ההקשה, הפאן הקצבי של הנגינה, דבר שקשה על גבול הבלתי אפשרי להפריד משאר האספקטים של הצליל, אך במקרה של גיטרה אקוסטית- ניתן להבחין בדיוק באיזון בין האלמנט הקצבי למלודי. בגיטרה אקוסטית סאונד הפריטה עצמה חשוב בדיוק כמו האקורד אותו מנגנים. מעטים הכלים שבצורה כה אידיאלית יושבים בנינוחות על הקו הדק שבין הקצב למלודיה, וגיטרה אקוסטית, אולי יותר מרוב כלי הנגינה האחרים, נולדה במרכז שביל הזהב של הקשר העמוק בין צדדים אלה של המוזיקה.
ישנם אינספור שירים בהם הגיטרה האקוסטית מתפקדת כלא יותר מאשר כלי קצב. כלי קצב שבמקביל מחזק את ההרמוניות של השיר, לרוב בפריטת מפרט שבשילוב מיתרי המתכת, ויוצר סאונד ייחודי וממכר שאי אפשר ליצור עם אף כלי נגינה אחר.
גיטרה אקוסטית – היטמעות בחברה
עוד לפני שבעזרת גיטרה אקוסטית משוררים הלחינו את מילותיהם והעבירו מסרים מחאתיים, פוליטיים, חברתיים ופילוסופיים, גיטרה אקוסטית הייתה כלי שנוגן בסלונים ובחוגי בית על ידי נשים בעיקר. מדובר על סוף המאה ה19, בתקופה בה אפליית נשים חמורה הייתה ענין שבשגרה, ולא רק שנמנעה מהן זכות ההצבעה או יחס כללי של שוות בין שווים, גם עולם המוזיקה היה עדיין שמור ברובו לגברים. גם אם לא הייתה זו מחאה ממשית, בעזרת גיטרה אקוסטית התקדמו הנשים בחברה מבחינה אמנותית וכך עשתה גיטרה אקוסטית את צעדיה הראשונים בתפקידה ככלי הנגינה המשפיע ביותר בהיסטוריה המודרנית.
גיטרה אקוסטית, כלי כה פשוט ועממי, היווה נקודת כניסה של נשים אל תוך עולם המוזיקה באופן מורחב. גם במאות הקודמות היה נהוג כי בנות דוכסים ילמדו לנגן אצל המורים הטובים ביותר, אך לא היה זה מכריע בשביל לעודד יצירה והתקדמות לשוויון, אלא יותר כסמל סטאטוס שלא הגיע לאולמות הקונצרטים. כאן התהליך היה שונה. כאן הפופולאריות של גיטרה אקוסטית רק התעצמה בזכות תשומת לב הרבה שקיבלה מהמין הנשי וסימנה נקודת ציון משמעותית בתהליך לשוויון ובהבנה כי המוזיקה היא לא עניין מגדרי.
לא היו אלה רק הנשים שהשתמשו בגיטרה אקוסטית על מנת להילחם (אם באופן ישיר או לא) באפליה כלפיהן, אלא היו אלו גם השחורים באמריקה, שדרך גיטרה אקוסטית הביעו חלק מהפורקן הרגשי והמחאתי על עבדותם, דבר שגם סייע להם להתגבר על רגעיהם הקשים וגם תרם אט אט למעמדם החברתי בארצות הברית. הבלוז המוקדם שזמין לנו היום, באדיבות רוברט ג’ונסון, צועד יד ביד עם גיטרה אקוסטית, מתכתית, מעט לא מכוונת, מלוכלכת, אפלה ומרגשת ולה חלק בלתי מבוטל מהמחאה הכה מוסיקלית וקודרת של העבדים בארצות הברית. עולם המוזיקה הוא מהראשונים בהם נעשה שיתוף פעולה מוחצן בין השחורים ללבנים בארה”ב והגיטרה האקוסטית נכחה בדומיננטיות בתהליך זה.
טכניקות נגינה רבות, כגון נגינת הסלייד, פריטת אצבעות המשלבת בס ומלודיה בסיסית יחד, ריפים (!!!), אשר כולם הומצאו על גיטרה אקוסטית בתחילת המאה הקודמת דרך הבלוז, מהווים את המתנה המופלאה שהעניק הבלוז המוקדם לגיטרה ולמוזיקה בכלל. כל אלו לימים ביססו תורות לימוד, טכניקות, גישות וז’אנרים מוזיקליים רבים- רק בזכות גיטרה אקוסטית. כנראה שאין הרבה נקודות כה שחורות בהיסטוריה המודרנית כמו עבדות האפריקאים באמריקה והקסם שצמח מהסבל הזה, שהוא ללא ספק שזור בפשטות, בזמינות ובסאונד של גיטרה אקוסטית, הפך עם השנים לנכס תרבותי והיסטורי שכל מאזין יכול רק להרוויח וללמוד ממנו.
במקביל לבלוז המוקדם והאפלולי, גם הקאנטרי, שלא פעם היה מזוהה עם הצד השני במתרס שבין העבדים למעבידים, סגנון אשר היה מזוהה עם כלים זמינים ופשוטים כמו כינור או בנג’ו החל לאמץ את הגיטרה האקוסטית ככלי מרכזי ויעיל. וכך גם נעשה בקרב הרכבי סווינג קאמריים שהוקמו על ידי מי שלא מצא מקומו בביג בנד, דבר שביטל כמעט לגמרי את חסרונה של הגיטרה האקוסטית מבחינת ווליום נמוך ביחס לכלים אחרים בהרכבים גדולים. בקפיצה של שלושה עשורים קדימה, המפגש בין הבלוז הקאנטרי והסווינג הביא אתו שינוי חברתי של ממש, וגם כאן, כמתבקש, הכוכבת הראשית היא גיטרה אקוסטית, והפעם, היא כוכבת רוק.
גיטרה אקוסטית- דור הרוק’נ’רול
גיטרה אקוסטית המשיכה את דרכה ככלי חברתי בשנות החמישים, כאשר הנוער האמריקאי החל למאוס בשמרנות המוזיקלית ולקח את הסווינג כמה צעדים קדימה. אלביס הרים גיטרה אקוסטית שכבר הפכה מוכרת, ופרט עליה באופן שלא נשמע לפני כן. הרוק’נרול חייב תודה גדולה לגיטרה אקוסטית, שעם התפתחותה והצמיחה הפופולאריות שלה, הפכה לכלי מרכזי בחטיבת הקצב של כל הרכב ולהקה- הגיטרה נהייתה הכרח שווה ערך לבס או לתופים. הנוער ה’מופרע’ שהקשיב לרוק’נרול, מצא את הנגישות של הכלי ליתרון גדול, בכך התבלטה גיטרה אקוסטית ככלי לצעירים, הן בזכות רמת הקושי הקלה יחסית בנגינה והן בזכות הניידות והזמינות של גיטרה אקוסטית. שנים יעברו בשביל אדם המנגן בכינור על מנת שיוכל לשלוט בו ולא להכאיב באוזניים של כל הסובבים אותו, שנים יעברו בשביל כל מוזיקאי להטמיע בנגינתו את עשרות סולמות הבי-בופ המגוונים, אך לא צריך להמתין הרבה בשביל לפרוט כמה אקורדים על גיטרה אקוסטית ולשיר בחברה טובה.
תחברו את זה להשפעות ‘בדרכים’ של ג’ק קרואק והיווצרות דור ה’ביט’, בשנים בהן אחוז מהנוער האמריקאי עזב את הבית ויצא למסעות טרמפים ברחבי ארצות הברית, שנים בהן התסיסה הבין דורית גברה, החלום האמריקאי החל נסדק והשמרנות הרתיעה, את הקופון הגדול גזרה דווקא גיטרה אקוסטית, ולגמרי אפשר להבין מדוע. זה הכלי שיתריס כל הורה, זה הכלי שיכנס לכל בגאז’ וזה הכלי שכל אחד יכול לנגן עליו – וגם להישמע אתו טוב. אולי משפט זה מסכם (גם אם בצורה זולה) את כוחה של הגיטרה האקוסטית בשנות ה50 והלאה, ואיך התברגה לה ככלי כה פופולארי בכה מעט זמן.
בעוד אלביס ייצג את הזוהר והנהנתנות שברוק’נרול, והפך לפרזנטור הרשמי של גיטרה אקוסטית ולכוכב הנעורים של שנות ה50, היו אלה כותבי השירים וזמרי הפולק, שבאמת העמיקו את ההשפעה של גיטרה אקוסטית והפכו אותה מכלי מייצג של תהליכים חברתיים, לכלי של מחאה ממשית.
בוב דילן
בוב דילן הוא ללא ספק המרכזי ביניהם.
רוברט אלן זימרמן, נולד ב1941, זמר, יוצר, אמן וסופר אמריקאי שכבר מעל חמישה עשורים נחשב לאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר במוזיקה הפופולארית. דילן, שטען לחני פולק יפים ונינוחים במסרים מחאתיים מהפכניים, תוך שירה בגבול דקלום, צליל מפוחית מעודן בגבול צרימה ופריטת גיטרה אקוסטית שלימים יצרה את תרבות הנגינה סביב מדורה, הוא אולי הדמות החשובה ביותר במיתוג גיטרה אקוסטית ככלי להעברת מסר חזק ועמוק. מרבית עבודתו, שהחלה בשנות השישים, נגעה בנושאים חברתיים רבים בדגש על אי צדק ממשלתי וחתירה לשינוי, והוא הוגדר אינספור פעמים כדובר של דורו.
שיריו המוקדמים, כמו למשל Blowin’ in the Wind” והשירThe Times They Are a- Changin’ ‘, הפכו במהרה להמנונים של התנועה לזכויות האזרח ותנועות אנטי מלחמתיות אחרות. גם השפעתו המוזיקלית ענפה, ולקראת שנות השבעים הוא החל לשלב באקלקטיות נפלאה עוד סגנונות וז’אנרים שהתמזגו להם בתרבות האמריקאית, דרך גיטרה אקוסטית בעיקר. החל מפולק, בלוז, קאנטרי, גוספל, רוק וגם פולק אנגלי, סקוטי ואירי, דילן הראה כמה עוצמה יש לגיטרה אקוסטית מבחינה מוזיקלית, תוך פשטות די מפתיעה ותוך שימור והעצמת הכוח הפוליטי והחברתי החבוי בשיריו ובמסריו.
גיטרה אקוסטית כנשק ההיפים
מכיוון שאלביס הניח את התשתית למהפכת השחרור המיני וההתרסה משמרנות בשנות החמישים דרך גיטרה אקוסטית, ולאחריו דילן, בשנות השישים המוקדמות, החל בתהליך מחאתי ואנטי מלחמתי דרך גיטרה אקוסטית, היה זה רק טבעי ששני רעיונות אלה יאוגדו מספר שנים לאחר מכן ויהפכו גיטרה אקוסטית לכלי המרכזי של ילדי הפרחים, שהשפעתו החברתית והמוזיקלית של דור זה עדיין נמדדת.
הגרייטפול דד, קרוסבי סטילס נאש, ריצ’י הוונס, קאונטרי ג’ו, ג’וני מיטשל וג’ואן באז, הם רק חלק מזערי מעשרות האומנים שפקדו את הדור הזה ואת התקופה הזו, כשגיטרה אקוסטית במרכז, וכולם עשו בכלי שימוש הן לכתיבת שירים והרמוניות יפהפיות והן לפס קול של דור שלם. עוד דבר המשותף לכל הרשימה הקצרה הזו הוא ההשתתפות בפסטיבל וודסטוק, שכבר מספיק נאמר על אודותיו, אבל אולי לא מספיק נאמר על הדומיננטיות של גיטרה אקוסטית בהוויה שלו. באמצעי תיעוד שונים של הפסטיבל, ניתן לראות גיטרה אקוסטית כמעט בכל מדשאה, בכל אוהל, בין כל חבורה, וכמו שכבר הזכרתי, אפשר למצוא גיטרה אקוסטית כמעט בכל רגע נתון על הבמה. עובדה זו, אולי מחזקת במיוחד את הבנת הקשר העמוק בין העשור הכה עשיר הזה לבין גיטרה אקוסטית, ורק מדגיש כמה עוצמתית השפעתה של גיטרה אקוסטית הן מבחינה חברתית והן מבחינה מוזיקלית.
האיש בשחור והסנדק של הגראנג’
ישנם שני גיבורי גיטרה נוספים שקצרה היריעה מלכתוב אודותיהם ואודות השפעתם החברתית הענפה, אך מחובתי לציין אותם במאמר מסוג זה. האיש בשחור והסנדק של הגראנג’ אלו כינויים שמייחסים לג’וני קאש ולניל יאנג (בהתאמה), שני האנשים הכי קוליים אי פעם לפרוט על גיטרה אקוסטית וגם לעשות מזה קריירה אדירה. בעוד ג’וני קאש הציג חיבור עמוק ונכון למסורת, לפולק, לקאנטרי ולבלוגראס, ניל יאנג שוטט בין עולמות הבלוז הרוק הכבד והרוק האקוסטי והרגוע, ותמיד הביא עמו איזושהי קידמה מוזיקלית, שפתחה צוהר לדורות של פורטים עוצמתיים ומכסחים ובמקביל דורות של כותבי שירים מלודיים רגועים ויפהפיים.
ג’וני קאש דיבר ושר על האדם הפשוט תוך הבאת מסורות חברתיות לידי ביטוי, הן דרך קאברים והן דרך שיריו המקוריים, נהג להופיע בבתי כלא ונדמה כי נשא את קולם הלא נשמע של הדחויים בחברה האמריקאית, אך תמיד עם כבוד רב למדינה בה חי. קאש הביא משהו מאוד מסורתי במוזיקה, הן מבחינת המבנה המוזיקלי של שיריו והן מבחינת השירה העמוקה והנמוכה, שמצליחה להשרות תחושת ביטחון ובמקביל להטיל מורא.
ניל יאנג מנגד, שר על הוקעה של כל מה שרע בעיניו בארה”ב, החל מגזענות וכלה בתרבות צריכה שלא יודעת גבול. הוא שחרר לעולם שירים שחלקם היו מאוד שנויים במחלוקת בזמנם, דוגמה לכך נמצאת בשיר Alabama המבקרת בעוצמה את תרבות הדרום בארה”ב. ניל יאנג היה (ועדיין) ייחודי מאין כמותו מבחינת סגנון שירה, שבניגוד לקאש, התאפיין בקול גבוה וחודר. השניים אמנם לא רכשו חיבה כלל לממשל, אך היה זה יאנג שלקח זאת צעד קדימה והתבטא בחריפות תקדימית נגד ניקסון ולימים נגד בוש. כיום הוא ממקד את פועלו החברתי למען איכות הסביבה.
השניים, כל אחד בדרכו, לקחו את הפשטות המצויה בגיטרה האקוסטית והוכיחו לעולם, כמה מספקת היא יכולה להיות, הן להעברת מסר והן לכתיבת שירים נפלאים. ג’וני קאש וניל יאנג לא בהכרח פעלו באותם חוגים, אבל טבעי לי לחשוב עליהם בהשוואה, בגלל שעל אף מספר הבדלים מהותיים נראה שיש גם לא מעט קווי דמיון בין האיש בשחור והסנדק של הגראנג’. מוזיקה נפלאה בצד, מדובר בשניים מהאנשים בעלי החזות המאיימת והמגניבה ביותר שידעה המוזיקה המודרנית, דבר הניתן לתיאור בלעז במילה Badass. קאש מעולם לא לבש בגד שלא היה שחור כולו ושמר על הבעה רצינית כמעט בכל תיעוד קיים, ניל יאנג מחזיק בתואר המוזיקאי עם המבט החד והמפחיד ביותר. שניהם הביאו פאן כה קשוח לגיטרה האקוסטית ולמוזיקה בכלל שרק על כך מגיע להם להיכנס לראש רשימת נגני הגיטרה האקוסטית החשובים בהיסטוריה. אבל לא החזות תהיה הנקודה המרכזית בדמיון בין השניים. העניין הוא, שכל אחד בדרכו, יצר מוזיקה מהסוג המשובח ביותר. מוזיקה מהסוג שחייבים לשמוע במהלך נסיעה ארוכה ולדמיין שחוצים את ארצות הברית לאורכה ולרוחבה עם חלון פתוח.
גיטרה אקוסטית –אז ועד היום
התקופה הבאה החשובה לציון מבחינה היסטורית היא גל ההופעות האקוסטיות שיזם ושידר ערוץ MTV, הופעות שהציגו את הצדדים הפחות מוכרים של הלהקות המוכרות ביותר, אשר חלקן הפכו קלאסיקות ונכנסו לפנתיאון ההופעות הטובות ביותר. MTV שינה את פני תעשיית המוזיקה באופן דרסטי כשעלה לאוויר. הערוץ, גם אם בתחילתו אכן שידר קליפים ושירים ולא תכניות על בנות עשרה בהריון, היווה את אחת התחנות המרכזיות במסחור חסר הגבולות של המוזיקה ובקביעת הטון מבחינת המיינסטרים הגלובלי. בשנות ה-90 המוקדמות, כשהובילו בערוץ ליין הופעות אקוסטיות לאמנים מוכרים, כנראה שאף אחד שם לא ציפה לפופולאריות העצומה שתגיע. הרעיון, שהיום נתפס ולרוב בצדק כגימיק, היה כמעט חדשני, לתת ללהקות רוק הזדמנות לעבד את שיריהן מהחשמלי לאקוסטי ובכך לייצר אווירה ייחודית מאוד. כמובן שאפול למובן מאליו, ואציין כאן את ההופעה האקוסטית של להקת נירוונה משנת 94, הופעה נדירה שעשתה לגיטרה האקוסטית מה שמעט אירועים עשו (או שלהפך). גרסת הכיסוי המהפנטת לשיר Where Did you Sleep Last Night, שזהו שיר בלוז ישן מאת Leadbelly, היא מעין קליימקס שקט בהופעה המתועדת האחרונה של קורט קוביין. הבחירה הכה טבעית בשיר הזה, מציגה, גם אם באופן פחות מודע, את חוט השני המחבר בין ההיסטוריה של המוזיקה האמריקאית על מגוון הסגנונות הקיימים בה. חוט השני הזה, כפי שכבר הבנתם, הוא הגיטרה האקוסטית, הכלי שכבר קרוב למאתיים שנה מוביל ומייצג תהליכים חברתיים כמו שאף כלי לא עשה לפניו.
גם השוק עם הזמן התאים עצמו לאהדה הרווחת של הציבור כלפי הגיטרה האקוסטית, וכיום כל יצרנית גיטרות מציעה ליין של גיטרות אקוסטיות, בעוד חברת מרטין הוותיקה היא זו שמכתיבה את הטון. כמעט ואי אפשר לספור את בוני היוקרה, את המותגים ואת החנויות, את הדגמים ואת סגנונות הבנייה, אבל אפשר לומר בבירור שהגיטרה האקוסטית לא הולכת לשום מקום. השנים האחרונות, בהן האינטרנט הביא לטשטוש כמעט מוחלט בין סגנונות מוזיקליים שונים מרחבי העולם, ובתקופה בה כמעט כל להקה או מוזיקאי מצליח חייב להציע איזשהו בלנד בין סגנונות, הגיטרה האקוסטית שוב מצליחה לשרת את המטרה בצורה נעלה (ראו ערך הרכבי ‘אינדי’ מהעשור האחרון). בימינו, הרבה הפקות והרכבים עדכניים מביאים איתם פוקוס חזק על פאן אלקטרוני, והגיטרה האקוסטית מסייעת לא פעם לשמור על החיבור לטבעי ולבסיסי, ומצליחה לנחם את האוזן בים הסאונדים הלא מוכרים.
קשה עד גבול הבלתי אפשרי למצוא הקבלות לגיטרה אקוסטית מבחינת כלי נגינה כה משמעותי חברתית בהיסטוריה המודרנית. מוזיקה ככלל מהווה מאז ומתמיד אינדיקטור לתהליכים המתרחשים בעולם, ולדעתי המוזיקה עצמה היא המדד המרכזי שאותו כדאי לבחון, ואולי לא תמיד יש טעם להגדיל את העדשה סביב כלי נגינה כזה או אחר.
אבל במקרה הזה, שווה לכולם לקחת רגע ולהעריך מה שעשתה פיסת העץ עם מיתרי המתכת בכמעט 200 שנים האחרונות, ואולי גם ללמוד לנגן על אחת, כי הרי ההיסטוריה לימדה אותנו שככה אפשר להתחיל שינוי.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
