בעוד שרוב נגני גיטרות הג’אז הושפעו בעיקר מסגנון הביבופ (Bebop) ולכן נשמעו כמעט אותו הדבר, ג’ים הול הצליח לפתח גישה שהזכירה את זו של דג’אנגו ריינהרט (Django Reinhardt) צ’ארלי כריסטיאן (Charlie Christian) ושל ווס מונטגומרי (Wes Montgomery) לתוך ייחודיות מהפנטת. כיוון ששאב המון השראה מנגני סקסופון כמו לסטר יאנג (Lester Young), קולמן הוקינס (Coleman Hawkins) ובן ובסטר (Ben Webster), הצליח הול ליצור סולואים שהיו ליריים ויפהפיים, או מופשטים לחלוטין, אך אף פעם לא צפויים. יש האומרים כי ניתן לזהותו לפי התווים שאינו מנגן, כי עבודתו המינימליסטית הולכת לפניו. ג’ים הול תמיד הצליח להביע בנגינתו, את העדינות, ההתחשבות, והחום שבאישיותו.
לג’ים הול הייתה קריירה יוצאת דופן בה שיתף את קסמו המלודי עם נגני הג’אז הגדולים ביותר, החל מסוני רולינס (Sonny Rollins) , ביל אוונס (Bill Evans) , אלה פיצג’ראלד (Ella Fitzgerald) , אורנט קולמן (Ornet Coleman) , רון קרטר (Ron Carter) , צ’אט בייקר (Chat Baker) , סטיב גאד (Steve Gadd) ועוד רבים, רבים אחרים. לאורך דרכו השפיע באופן שאינו ניתן למדידה על גיטריסטים רבים כמו פט מת’יני (Path Metheny) , ג’ון סקופילד (John Scofield), ג’ון מקלאפלין (John McLaughlin) , ביל פריסל (Bill Frisell) ופחות או יותר כל מי שניגן קצת ג’אז בחייו.
ג’ים הול נפטר בדצמבר 2013, פחות משבוע לאחר יום הולדתו ה83, מה שהותיר חלל גדול בעולם המוזיקה ובכלל. הנה כמה קטעים וציטוטים שאמר לאורך הקריירה במגוון ראיונות שונים, המציגים כמה מתפיסותיו של הנגן המדהים. השפעתו של ג’ים הול על הג’אז ועולם המוזיקה בפרט אינה ניתנת למדידה, אך החומרים הרבים שהותיר אחריו, יספקו שנים רבות של למידה והנאה.
לצד הציטוטים, הוספנו לכם כמה קטעים ענקיים של האיש. קריאה והאזנה נעימה.
רוקן עגלה 
