באז פיטן נהיה אובססיבי לגבי זה בתחילת שנות התשעים, כי הוא הבין שרוב היצרנים פשוט בונים קופסה מרובעת ודוחפים לשם רמקול מבלי לדאוג איך זה ישמע. כל מה ששינה להם זה המראה וההתאמה לגודל הרמקול. היו לו כמה קבינות רמקולים שנשמעו מעולה וכמה שבכלל לא, אז הוא התחיל לפתח מבנה שהיה קל במשקלו ונתן את הסאונד שחיפש. הוא יצר עיצוב שנגד את מה שנהגו לבנות באותה תקופה ובסופו של דבר ממש שמח על התוצאה, שכמובן לקחה מספר שנים ואינספור שעות עבודה.

כשנשאל מה למד על מהתהליך, הוא מספר כי למד שעל מנת ליצור תא סאונד טוב, צריך ראשית להפטר מגלי הקול העומדים, אשר אלו אחראים ל”מרובעות” של הסאונד. רוב התאים, אם בכלל היו מצופים- היו מצופים בכותנה. פיטן החליט לצפות את התא מבפנים עם קצף אקוסטי (Acoustic Foam) , מה שמיד העלים את הסאונד ה’ריבועי’ שכל כך לא אהב, וכך שיפר פלאות את איכות הסאונד היוצאת מהרמקול.

באז פיטן אומר שגם למד שאם משלבים מגנט גדול בעל תפוקה רבה עם מגנט קטן יותר, נהנים מהיתרונות של שניהם מבלי לפגוע באיכות הסאונד. כך מקבלים את ההד-רום (Headroom) של המגנט הגדול, יחד עם המתיקות של המגנט הקטן.

באז פיטן מסביר כי רמקול קדמי נוטה להעניק סאונד יותר עצבני וחד, בעוד האחורי נשמע הרבה יותר מעוגל וסגור, אז הוא גילה שאם מקדמים את הרמקול התחתון- זה שרחוק מהאוזן וקרוב לרצפה, מקבלים הרבה יותר עוצמה. אם עושים את ההפך ומניחים את הרמקולים הללו בגובה, הם נוטים להעניק סאונד מציק ורע.

כמובן שגם הנקודה בה עומדים על הבמה קריטית, לכן לאורך זמן הוא ניסה למצוא את האיזון המושלם בין כל המרכיבים הללו על מנת לקבל סאונד חד, מהוקצע ועוצמתי, אך תוך כדי גם חם ועגול, מה שמתאפשר בעזרת הרמקול האחורי. חברת Fuchs  רכשה בעלות לפיתוחים שלו, ודרכה אפשר לרכוש את קבינות הרמקולים שעיצב.

כשנשאל אם זו הסיבה לפיה הוא מעדיף גיטרות עם צוואר מוברג – Bolt on necks הוא ענה שבהחלט. הוא מאמין שאם גיטרות בנויות באופן מדויק –הרבה יותר קל לשמור על הדיוק הזה, כך שהעוצמה והמבנה מביאים לתוצאה טובה יותר מאשר כל גיטרת צוואר מודבק – Set neck. זה הגיון בסיסי. המתח משתנה כיוון שכאשר מנגנים על צוואר מודבק -Set in neck, האצבעות מנגנות על מיתרים שמנסים להזיז פיסת עץ אחת גדולה, בעוד בצוואר-מוברג – bolt on neck מדובר בשתי חתיכות עץ קטנות יותר- וכך הדבר פשוט בהרבה.

באז פיטן משתמש בסריגי 6100, ברדיוס של “14, מה שמגיע מהגיטרה אקוסטית. הוא פשוט התרגל לזה והוא מוצא את זה נוח במיוחד. דבר נוסף זה פיקאפ הגשר (Bridge Pickup) , שלמרות שהוא מאוד אוהב איך שגיטרות טלקסטר (Fender Telecaster) נשמעות, הפיקאפ המקובע שלהן פשוט לא מרגיש לו שמיש, בגלל עיצוב הסליל הבודד שלו – Single coil. הוא התחיל לחשוב על דרכים אחרות לחווט את ההאמבקר (Humbucker) כך שיספק צליל שמדמה סליל בודד (Single-coil). חיווט מקבילי (Parallel) היא השיטה בה השתמש, אך החיווט המקבילי הסטנדרטי לרוב נותן צליל דק וקטן,  כדי להתגבר על זה, הוא חשב על טון פאסיבי מובנה, שמופעל רק במצב שבו הפיקאפ מחווט במקביל  – Parallel wiring . זה די סטנדרטי בגיטרות ההאמבקר (Humbucker) שהוא מפתח.

הרעיון הוא שכך ניתן לקבל גם סאונד של רוק, על כל גווניו, וגם את הסאונד המוכר והחם של הטלקסטר (Fender Telecaster) בגיטרה אחת. דין פרקס (Dean Parks) העלה סרטון לאתר שלהם בו הוא מדבר בעיקר על העניין הזה. הוא אוהב את הדינמיות של הגיטרה ואת מגוון היכולות שהיא מציעה. פיטן ועובדיו גם הופכים את הפיקאפ כך שהוא פונה כלפי הצוואר כך שהברגים קרובים אל המיתר יותר מאשר אל הסליל, מה שמספק צליל כמעט שקוף, כיוון שרק אחד מצדדיו קולט את רטט המיתרים.

דבר אחד מאוד בולט בגיטרות של באז פיטן זה המימדים של הצוואר ופרופיל הצוואר. אנשים בדרך כלל חושבים שהצוואר עבה מדי תחילה, אבל אחרי שהם מנגנים על הגיטרה קצת הם בדרך כלל יגידו: “אני לא רוצה לנגן שוב על הגיטרה הקודמת שלי, הגיטרה של באז פיטן הרבה יותר נוחה!”, מספר פיטן באחד מראיונותיו.  אם מישהו רוצה צוואר גיטרה רזה פיטן כמובן יכול לעשות זאת בשבילו, אבל הנוחות כערך עליון הובילה את פיטן לבניית צוואר עבה יותר מהסטנדרט.

פיטן משתמש בסוגי עץ שונים בציפוי מפני שלכל גיטרה יש שכבת עץ דקה נוספת על מנת להתאים את הטון של הגיטרה עם העץ עצמו. לדוגמה, גשר הפיקאפ בגיטרות עם עיצוב של טלקסטר, אשר מבטל זמזומים, מביא צליל בהיר יותר מההאמבקר (Humbucker), אז לציפוי העץ העליון פיטן בחר בסוג עץ רך מעט בכדי ליצור איזון. לסוג העץ יש השפעה עצומה על הסאונד, והוא מהווה מרכיב חשוב מאוד ביצירה של באז פיטן.

תוכניות לעתיד