בתוך הרשימה המצומצמת של גיטריסטים הניתנים לזיהוי לאחר תו אחד בלבד, בילי גיבונס עומד בגאון. משנת 1968, כשקיבל מחמאות ועצות נגינה מג’ימי הנדריקס, ומשהקים את להקת ZZ Top, גיבונס במהרה התברג כנגן על סופר קול ששחרר לא מעט אלבומים נהדרים לאורך השנים ולא לקח זמן רב עד שקיבל את מעמדו כאגדת בלוז רוק. בשנות השמונים ZZ Top היו עסוקים ביצירת שני האלבומים הנמכרים ביותר שלהם – Eliminator והאלבום Afterburner, אשר שניהם מיתגו את החברה הרעים של טקסס בצורה מושלמת. גם מספר הלהיטים שנשחקו בערוץ MTV  עם השנים עזרו לפופולאריות של הלהקה והפיצו להמונים את הנגינה מלאת הרגש, הקוליות והשומן שמביא גיבונס.

גיבונס לא מתעסק בשרדים ונגינה טכנוקרטית, למרות שהוא בהחלט מסוגל לכך. מה שהוא מוציא מהגיטרה הרבה יותר קשור בתזמון, בגרוב בקצב וביכולת להביע הצהרות מוזיקליות בומבסטיות במינימום צלילים ובמגניבות יתרה.  קצת כמו ביבי קינג, גם לגיבונס יש את היכולת לתפוס למאזין את תשומת הלב בעזרת תו בודד. זה תמיד מעט משעשע לראות גיטריסטים מבצעים גרסאות כיסוי לשירי זיזי טופ ZZ Top ומתאמצים להוציא סולואים עמוסים ואנרגטיים. כמובן שגם זה בסדר, אבל גיבונס הוא מסוג הנגנים שלא מראים את כל הקלפים בזמן הנגינה.