פרולוג

כל הגיטרות של חברת הגיטרות מרטין Martin מעוטרות בכיתוב “C.F. Martin & Co. Est. 1833”,   המופיע בגאווה על ראשן. ההצהרה הזאת היא הצהרה קצת שמרנית, היות והיא מתייחסת אך ורק לשנה הראשונה שגיטרות מרטין יוצרו בארה”ב. עם קצת יותר יצר סקרנות, ניתן יהיה להתחקות אחר המסורת הארוכה של מרטין וייצור הגיטרות הפנומנליות שלהם עד לשנת 1807, בעוד יוהאן ג’ורג’ מרטין היה בונה גיטרות מהעיירה הקטנה מרק ניוקירשן שבסקסוני, גרמניה.

בשנים שלאחר מכן, בנו של יוהאן, כריסטיאן פרידריך מרטין (מייסד החברה), המשיך את המסורת ואף הרחיב אותה כאשר החל לעבוד כשוליה של הלוטייר (בונה הגיטרות) הוינאי המפורסם יוהאן סטאופר, באחת הסדנאות הגדולות והידועות ביותר לבניית גיטרות בוינה ובאירופה כולה באותה התקופה.

בשביל אוהבי גיטרות מרטין, הסיפור האמיתי מתחיל מספר שנים לאחר מכן כאשר C.F. MARTIN הראשון סיים את תקופת עבודתו בוינה, עבר עוד כמה תחנות בדרך ומשם היגר לארה”ב בה הקים את חברת מרטין Martin הידועה שהלכה והתפתחה לכדי חברת הגיטרות המדהימה שכולנו מכירים ומוקירים מאז ועד היום.

ב-1833 מייסד החברה –  סי. אף. מרטין, עזב שוב את סקסוני גרמניה, הפעם יחד עם אשתו, בנו הצעיר וביתו התינוקת לטובת מה שהיה נקרא אז, העולם החדש. ברגע שהתמקמו בעיר ניו יורק, הקים מרטין את חנותו הראשונה על אדמת אמריקה החל למכור בה כלי נגינה בקמעונאות ובמקביל המשיך לייצר בעצמו גיטרות.

החנות הראשונה של מרטין

ע”פ הארכיון של העיר ניו יורק משנת 1834, הכתובת המקורית של בית העסק של מר. מרטין הייתה רחוב האדסון 196, ליד מה שמאוחר יותר יהפוך להיות הכניסה למנהרת הולנד המפורסמת. ידוע כי הגיטרות שנבנו ע”י מרטין באותה התקופה רשומות על כתובות שונות, זו הייתה תוצאה של ניסיונות חטופים של שיתופי פעולה בין עסקים וקולגות למרות שהמיקום הפיסי של הסדנה של מרטין שלא השתנה באותם השנים. מסמכים ששרדו מאותה התקופה מעידים על כך שהכתובת ברחוב האדסון תפקדה גם כבית המשפחה של מרטין וגם כחנות עד שהתמקמו מחדש בפנסילבניה בשנת 1839.

החנות של סי. אף. מרטין Martin הייתה חנות כלי נגינה עם מבחר רחב של מוצרים וכלים, זאת בדומה לחנויות רבות אחרות של מהגרים שהיו בוני כלי נגינה שנפתחו ברחבי הערים הגדולות של ארה”ב שפרחה באותה התקופה. ארכיון המכירות של מרטין מאותה התקופה מציג רשימה רחבה למדי של מוצרים שבהם האיש סחר, מכלי נגינה כמו טרומבון, חצוצרה, חלילים, קלרינט, כינורות, אקורדיונים ועד למיתרים בודדים ואפילו תכשיטים וגאדג’טים שונים כמו תפוח מוסיקלי מכאני. בנוסף, מרטין עסק גם בהשכרת כלי נגינה ובמכירה של ספרי תווים שגם נרשמו בארכיון. מכירות קמעונאות קטנות היו רק חלק קטן מהעסק של מרטין מכיוון שסי. אף. הראשון היה יבואן וסיטונאי של מבחר ענק של מוצרי מוזיקה אותם ייבא מאנשי קשר בגרמניה איתם שמר על קשר. (כל המסמכים המוקדמים שנמצאו בחנות המקורית שבניו יורק מעידים על כך שסי. אף. מרטין התעסק בעיקר בייבוא מאשר בכל דבר אחר). מעבר לעיסוקו כיבואן וקמעונאי, סי. אף. מרטין השקיע את מיטב זמנו בבניית גיטרות ללקוחות החנות, חנויות אחרות ומורים שהיו לו כצינורות הפצה. לסיכום, ספר החשבונות המפורט של מרטין Martin מאמצע שנות השלושים של המאה ה – 19 מעיד על כך שזמן קצר לאחר שנחת והתמקם בעיר ניו יורק, האיש והעסק שאותו ניהל הפכו להרבה מעבר לקמעונאי שבנה מספר גיטרות.

סי. אף. מרטין שמר על ספר חשבונות מפורט החל משנות השלושים והלאה, מסורת שהועברה לארבעת הדורות הבאים (וניתן לראותם בתמונה). חלק מהרשומות של שנות הארבעים והחמישים אבדו בעקבות שיעורי הבית של ילדיו. הרמן, אחיו הצעיר של סי. אף. מרטין השני נהג להשתמש בספרי החשבונות ע”מ להתאמן על כתב היד שלו.

שיתופי פעולה

הגיטרות של מרטין Martin מהתקופה המוקדמת ביותר מאופיינות בתוויות פנימיות מנייר,כאשר הן חתומות בשמות אחרים מלבד סי. אף. מרטין. שמותיהם של צ’ארלס ברונו והנרי שץ נקשרו לעתים קרובות עם שמו של מרטין לאורך תקופתו בניו יורק. אך על הנייר, שיתוף הפעולה של מרטין עם ברונו, שעבד כרואה החשבון שלו, היה היחיד שנחתם באופן רשמי. ע”פ הארכיון, ההסכם בין מרטין לברונו נחתם בראשון למאי 1838, והסתיים ב 29 לנובמבר, 1838, כנראה בגלל שמרטין באותה התקופה כבר הכין את עצמו ואת משפחתו למעבר מניו יורק לנזרת’ פנסילבניה. הגיטרות שייוצרו בתקופת החוזה נחתמו “C.F. Martin and Bruno” על תווית נייר עם הכתובת רחוב פולטון 212 (כתובת העסק של צ’ארלס ברונו). אין שום ראייה לכך שמרטין בנה גיטרות בכתובת הנ”ל אך אנו כן יודעים שמרטין לא בנה את הגיטרות שמאוחר יותר נחתמו רק על ידי ברונו. צ’ארלס ברונו היה השותף העיקרי לעבודה של מרטין בשנות החמישים והשישים של אותה המאה ולבסוף הפך לאחד מהסיטונאים הגדולים של ניו יורק תחת השם C. Bruno & son

הגיטרות הראשונות שמרטין בנה על אדמת ארה”ב

לאורך תקופת הפעילות היחסית קצרה שלו בניו יורק, סי. אף. מרטין הספיק לבנות ולתכנן סוגים רבים ושונים מאוד של גיטרות ואבות טיפוס שונים, למרות העובדה שעבד בסה”כ חמש שנים, לפני שעבר לפנסלבניה. מהתיאורים והמחירים שרשומים בספרי החשבונות שלו, רובן של הגיטרות היו גיטרות קטנות, די פשוטות ולא יקרות. הדוגמאות שנאספו לאורך השנים, כמו זאת שמוצגת במוזאון של מרטין Martin, נראות כמו הגיטרות שנבנו בגרמניה ואוסטריה של תחילת המאה ה-19. לעומת הכלים של מרטין שנבנו מאוחר יותר, הדוגמאות המוקדמות הללו מאופיינות בגוף בצורת 8, לפעמים עם גב וצדדים עשויים מייפל, כאשר החלק העליון של ה-8 רחב כמעט כמו החלק התחתון של הגיטרה. לחורי התהודה יש רוזטה בעלת טבעת אחת ולגשר היה לרוב קצוות מעוגלים או עיקולים ארוכים דקורטיביים בקצה. רוב המאפיינים הללו הושפעו מעיצוביו ומעבודותיו של יוהאן ג’ורג’ סטאופר מוינה, אחד מבוני הגיטרות המפורסמים ביותר באירופה, שתחת חסותו מרטין עבד ולמד בשנים 1811 עד 1825. מרטין הושפע עמוקות אישית ומקצועית מהקשר שלו לסטאופר, עד כדי כך, שעל התוויות הראשונות שלו חתם “From Vienna, a pupil of the celebrated Stauffer” (בתרגום: מוינה, תלמיד של סטאופר המפורסם”).