ההיסטוריה של מרטין – פרק שלושה עשר yifat
ההיסטוריה של מרטין – פרק שלושה עשר yifat
השימוש בטכנולוגיית CNC
חברת הגיטרות מרטין, בת 160 השנים, הייתה כעת מודעת יותר למורשתה מאשר השנים בהובלת פרנק. כנגד הציפיות ובחכמה, מרטין ניסו להבין איך לבנות HD-28 עם טכנולגית CNC. בחברה ידעו כי הטכנולוגיה לא תיתן תשובה לאתגרים שעומדים בפניה עם עבודת העץ החדשנית. לכן, מרטין שכרו את בונה הגיטרות מיכאל דרסדנר, לעזור לחברה לחשב מסלול מחדש ולהבין יחד איך להרכיב את צלעות התמך ושאר חלקי הכלים כך שדגם חדש, בעל מחיר נמוך שיבנה בכל שלביו בנזרת’, יחליף את סדרת Shenandoah.
הדגם D-1 הוצג בשנת 1993, היה הדגם הראשון של מרטין שנבנה עם חיבור הצוואר החדש “מגרעת ושגם” נחתמה תחת הפטנט “A-FRAME” כעיצוב צלעות תמך לטופ הגיטרה. הגיטרות של מרטין בעלות הפטנט החדש, ייצגו נפח גדול מצמיחת החברה בשנים העוקבות. חורי הגשר (להרכבת המיתרים) מתווספים בסוף תהליך הבניה כך שהחורים אינם מוצגים באיור.
התוצאה הוצגה לראשונה בשנת 1993. היה זה הדגם D-1, אשר נראה בדומה לרוב הגיטרות של מרטין, אך למעשה היה השינוי הכי קיצוני בגיטרות מרטין מזה עשורים. עד הצגת ה-D-1, מרטין הציעה דגמים חדשים בגדלים וצורות שונים, אך כולם נבנו באותה הצורה. ב-D-1 רוב השינויים היו בפנים.
ההבדל בחיבור הצוואר לגוף הגיטרה
ההבדל החשוב ביותר בין D-1 ודגמי מרטין סטנדרטיים היה, הדרך בה הצוואר מחובר לגוף גיטרה. לעומת חיבור DOVETAIL שהחברה השתמשה מאז שנות השלושים של המאה ה-19, ה-D-1 הציג חיבור של “מגרעת ושגם”. בנוסף, עיצוב צלעות התמך של לוח הטופ שונה גם כן למסגרת “A-Frame” מסביב לחור התהודה בחיבור ישיר לעץ הצוואר. גם הגשר ופלטת הגשר שונו, כך שהפינים של של הגשר סודרו מחדש במקביל לפלטה שישבו עליה, מה שאפשר סדר אחיד במרחק בין האוכף ולפיני הגשר עבור כל המיתרים. הגשר החדש עוצב למקסם את ה-OUTPUT ואיזון המיתרים עבור הפיקאפים שהורכבו מתחת לאוכף. למרות שהטופ ספרוס וגב המהגוני היו מעץ מלא, ל-D-1 היו צדדים מלמינציה. ההבדל החשוב האחרון היה, הגימור, אשר היה מלקה שהחברה החלה להשתמש בשנה הקודמת. הגימור החדש אפשר שכבה דקה עמידה שלא תיסדק ולא תגלה סימני בלאי במצבי מזג-אויר קיצוניים, כפי שקורה ללקה שהייתה בשימוש באותה התקופה. ל-D-1 היה מחיר רשומה של 995$, כולל קייס קשיח. מרטין הפסיקה בשקט את ייצור סדרת Shenandoah וחזרה להציע רק גיטרות שכל תהליך בנייתן התבצע בנזרת’. עם גימור מט ורצועה אחת של ביינדינג צלולואיד דמוי שריון צב סביב לגוף, ה-D-1 נראתה די פשוטה, אבל הצליל שלה היה הפתעה נעימה, אפילו עבור המפקפקים. הבדל אחד אחרון היה הלוגו C. F. Martin המוזהב והמוגדל על ראש הגיטרה, מה שהחליף את הכיתוב המוכר. הלוגו שנבחר, היה קל יותר ליישום, ובלט לעין על הבמה באופן מחמיא יותר.
אבל למעט ה-D-1 וגיטרת התרמילאית של מרטין, החברה אספה פרסום עבור הדגמים שנשארו נאמנים לימים המוקדמים, מה שגרם לשיא חדש של מכירות. בין “גיטרות החודש” של 1993, הוצגו דגמי OM-28 של פרי בצ’טל, שנבנו בהשראת גיטרת 14 הסריגים הראשונה של מרטין משנת 1929, ודגם דלוקס של D-45, שעבודת הצירוף “עץ החיים” על הצוואר והפיקגארד הזכירו את ה-D-45 של ניימן מרקוס מהימים הראשונים של חנות הקסטום של מרטין. למעט יוצאי דופן יחידים, ה-D-45 דלוקס היה הדגם המקושט באופן המורכב ביותר שמרטין הציעה אי פעם ובמחיר כפול של כל דגם מעל לעיצוב 45 היוקרתי. גרסת הדלוקס הזו של D-45 נבנתה ב-60 עותקים בלבד ונמכרה כליל ובמהירות, למרות שמחירה היה מעל ל-18,000$. גיטרה בעלת הצלחה דומה של סדרת “גיטרת החודש” של אותה השנה היתה גיטרה דגם ה-D-28 1935 Special, עותק קרוב של D-28 מהתקופה המוקדמת, עם מאפייני וינטג’ מדגמים דומים משנים מוקדמות. מרטין התקרבה לבניית הוצאה מחדש מדויקת יותר של דגמי דרדנוט מוקדמים, עם מעט תלונות לגבי המחיר שהיה 50% מעל לגיטרת HD-28 סטנדרטית.
השינויים שאפיינו את התקופה
שנת 1993 קבעה את הנושא שילווה את מרטין עד סוף העשור. בכל שנה, החברה הרחיבה את היצע הדגמים בעלי המחיר הנמוך שנבנו עם טכנולוגיית עבודת העץ החדשה, ומצד שני, המשיכה לבנות הוצאות דומות מחדש לדגמי הוינטג’ שלה ולפחות דגם במהדורה מוגבלת בעלי מאפיינים יוקרתיים במיוחד. ההרחבה שנוצרה בתוך פס הייצור של החברה בקרוב תכפיל ואף תשלש את מספר דגמי המלאי של הגיטרות שחברת מרטין תציע.
בשנת 1994, ה-D-1R התווסף לדגם D-1, גרסת רוזווד עם גב וצדדים מלבד. בשנה אחרי, הדגמים OOO-1 ו-OOO-1R התווספו בתור גרסאות קטנות יותר לפס המוצרים של מרטין. מרטין לקחה את טכניקת הבנייה החדשה שלה במעלה סקלת המחירים, שנה אחרי, עם השקת הדגם D-16T. האות “T” עמדה תחת המילה “טכנולוגיה”, וגיטרת הדרדנוט החדשה, החליפה את דגם D-16H. מבחוץ, ה-D-16T וה-D-16H נראו די דומות, אך גרסת ה-T הייתה בן כלאיים חדש, בעודה משלבת בניית עץ מלא, גימור לקה ניטרו-צלולואיד על הגוף, וצלעות תמך בעיצוב X החדש על לוח תהודת הגיטרה ששילב בתוכו את צלעות התמך במסגור-A מסביב לחור התהודה, עם צלעות מגולפות כמו שהופיע על דגמי D-16 מוקדמים יותר. לדגם D-16T היה את אותו חיבור הצוואר ודרכי ההרכבה כפי שהיה לדגם D-1.
מרטין המשיכו להתנסות בשוק עם דגמים מקושטים באופן מורכב של דגמי “מעל-45” עם הדגם D-45 Deluxe בשנת 1993. שישים עותקים נמכרו, מה שהוביל להוצאות מוגבלות דומות, ולבסוף הוצאת דגמים D-50 ו-D-100 מספר שנים מאוחר יותר.
שכפול הגיטרה של ג’ין אוטרי
ההפתעה השיווקית של שנת 1994, סימלה עשור לתכנית “גיטרת החודש”. גיטרת ה-D-45, שנבנתה לראשונה בשנת 1933, עבור ג’ין אוטרי, הפכה למקור תרבות עבור חובבי מרטין. לזמן מה, הייתה שמועה שגיטרה זו אבדה בשרפה, אך, כאשר המוזיאון “Autry Western Heritege” נפתח בלוס אנג’לס בשנת 1988, גיטרת ה-D-45 של ג’ין, וגיטרות מרטין אחרות שלו, הופיעו בתצוגה. בזמן שביקר במוזיאון בשנת 1993, כריס מרטין שם לב לכל מוצרי חנות המתנות שהוקדשו לאוטרי, ממחזיק מפתחות ועד כלי סכו”ם, שנמכרו להכנסת המוזיאון. עם הצלחת הדגם D-45 Deluxe שעדיין חרוט באופן טרי במוחו, כריס יצר קשר עם מנהל המוזיאון והציע שייבנו מספר מוגבל של העתקים מדויקים של ה-D-45 של ג’ין. מרטין השקיעה מעל ומעבר ביצור ההעתק, ואפילו הציעה ללקוחותיה את האפשרות לחרוט “Gene Autry” בכתב מחובר על לוח הסריגים, או סימוני “פתיתי השלג” של עיצוב 45 עם חתימה מפנינה של אוטרי על הסריג ה-19. אף פרט לא היה שולי מדי עבור 66 הדוגמאות, מה שהוביל למחיר שיא של 22,000$ וגיטרת החתימה הראשונה של החברה עבור אמן שעדיין בחיים. תהליך זהה התרחש בשנת 1997, כאשר מרטין שחזרה את הדגם “Blue Yodel” OOO-45 של ג’ימי רודג’רס משנת 1928.
אחרי שבחנו את המקור, מרטין יכלו להעניק לגיטרת Gene Autry Signature Edition D-45 משנת 1994 רשימה ארוכה של מפרטים ומדדים כמו אלו שנמצאו על ה-D-45 הראשונה מלפני 60 שנה. היתה זו גרסת החתימה הראשונה עבור מוזיקאי חי, וההוצאה מחדש המדויקת ביותר בין גיטרות הוינטג’ שמרטין בנו אי פעם.
החסויות שמרטין החלה להעניק לאמנים
למרות ההצלחה, מרטין נותרה מאחור בכל הנוגע לחסויות האמנים. במשך עשורים, מדיניות החברה הייתה שבכל פעם שמישהו מפורסם ניגן על מרטין, היה זה בגלל ששילם עבור הגיטרה כמו כל אחד אחר. אך ככל ששוק הגיטרה התחמם, עם יצרנים מתחרים שהציעו לאמנים יותר ויותר תמריצים, גישה כזו יכלה במהרה להשאיר את הגיטריסטים להופיע מול עין המצלמה עם מותגים אחרים, בזמן שנגנו על גיטרת מרטין שלהם בבית. דוגמה עיקרית לכך הופיעה במהדורה של מגזין FRETS, שהצביע על עליונותן של גיטרות הוינטג’ דרדנוט של מרטין, גישה שהוצגה בעיתונות הפופולרית מספר שנים לפני ע”י דייויד קרוסבי וסטפן סטילס. אבל, באותה המהדורה של FRETS, היתה גם מודעה של עמוד שלם עם קרוסבי, סטילס ונאש מציגים גיטרות אקוסטיות של Alvarez-Yairi.
כמו במקרים שכיחים אחרים, מרטין יצאה מעמדתה השמרנית בנושא החסות לאמנים כמעט בלי כוונה. אם תשאלו כל היסטוריון מוזיקה פופולרית, מה תדלק את תחייתה מחדש של הגיטרה האקוסטית בתחילת שנות ה-90, התשובה תהיה הופעתו של אריק קלפטון בתכנית MTV Unplugged משנת 1992, והאלבום הנמכר ביותר שלו שיצא בעקבות ההופעה. גם הסרט והאלבום לא השאירו ספק לכך שכאשר זה מגיע לגיטרות אקוסטיות, קלפטון העדיף את אלו שנבנו בנזרת’. שטף של שיחות בלתי פוסק הועברו למרטין בנוגע לדגמים שקלפטון השתמש במופע שלו ב-MTV, אבל אפילו מייק לונגוורת’ לא היה בטוח. מחקר קטן גילה שקלפטון נשען על שני דגמי OOO: דגם מלאי OOO-42 משנת 1939 ודגם OOO-28 משנות השישים שעבר שדרוג כמה שנים לפני ע”י מייק לונגוורת’, מה שמסביר את עיצוב הסריגים של עיצוב 45 ואת הביינדינג שמסביב לצוואר. דיק בואק, דאז מנהל השיווק של מרטין,יצר קשר עם קלפטון במטרה לייצר ליין מיוחד של גיטרות לשנת 1995, כאשר אחוז מסוים מהמכירות יעבור לתרומה לילדים נזקקים. (בנו הצעיר של קלפטון נהרג זמן קצר לפני בתאונת דרכים.) התוצאה הייתה דגם OOO-42 עם צוואר שהולם עיצוב 45, במהדורה מוגבלת של 461 גיטרות בלבד, המספר הסמלי של אלבום הקמבק של קלפטון 461 Ocean Boulevard.
עבור הדגם OOO-45JR משנת 1997 (המהדורה המוגבלת של הדגם המפורסם “Blue Yodel” של ג’ימי רודג’רס), מרטין עקבה אחרי הנוסחה המוצלחת שהייתה בשימוש בדגם המוקדם יותר של ג’ין אוטרי. מה שכלל ביקור במוזיאון של ג’ימי רודג’רס במיסיסיפי ע”מ לרשום בפרוטרוט את כל פרטי הגיטרה המקורית משנת 1928.
רודג’רס נתן לצייר להוסיף את המילה “THANKS” לגב גיטרת המרטין שלו, כך שבסוף השיר יוכל להפוך את הגיטרה כמחוות תודה למחיאות הכפיים של הקהל. מרטין אפשרה ללקוחותיה שהזמינו את הגרסה המחודשת להוסיף את המאפיין ובחכמה, כי כמעט כל הרוכשים רצו גיטרה זהה לחלוטין לזו שהייתה לג’ימי.
אריק קלפטון, אשר מוצג פה מופיע עם המרטין OOO-42 שלו משנת 1939, היה זרז מוקדם לחזרת הפופולריות של הגיטרה האקוסטית. קלפטון העניק השראה ליותר דגמי חתימה מכל אמן אחר, ודגם החתימה שלו OOO-28EC נותר עד היום לאחד מהדגמים הנמכרים ביותר של מרטין מסדרת הוינטג’ שלה.
גיטרות החודש – הדרך שבה מרטין שיווקה את הכלים
מתח משמעותי נוצר בתוך מרטין בעקבות דגם החתימה של קלפטון OOO-42EC, בגלל שהחברה מעולם לא מכרה יותר מ-200 גיטרות מכל סדרת מהדורה מוגבלת שלה, וזה היה עיצוב 42, אמנם עם תוספות, אבל עם מחיר זהה לזה של עיצוב 45 היוקרתי ביותר. למזלו של דיק בואק, תפיסתו של הפופולריות של קלפטון הייתה מדויקת יותר מאלו שפקפקו בו, חברי הצוות של מרטין בנזרת’. כל הגיטרות מדגם OOO-42EC של קלפטון נמכרו בתוך מספר שעות של יום ההשקה בכנס NAMM. הצלחת הדגם הובילה לדרך חדשה לחלוטין לשווק מהדורות מיוחדות של גיטרות מרטין. למרות שהדגם של קלפטון קיבל את רוב הפרסום, דגם מסדרת “גיטרת החודש” של 1995 גם כן שברה שיא מכירות. הדגם D-18 Golden Era הועתק ישירות מהדגם המקורי של שנת 1937, והציג רשימה ארוכה של פרטים שנראו לא משמעותיים בגיטרות מרטין של שנות השלושים, כגון חיזוק פנים צדדי הגיטרה עם אריג. למרות מחיר גבוה בהרבה מדגם HD-28, מעל ל-300 גיטרות D-18 Golden Era נמכרו. (לעומת דגמי Golden Era מאוחרים יותר, לגרסה המוקדמת הזו לא היה טופ מעץ אדירונדאק ספרוס).
הביקוש הגובר לגיטרות וינטג’
מרטין לא הייתה יצרנית הגיטרות האמריקנית היחידה שראתה את הביקוש יוצא הדופן להעתקים של דגמים ישנים. מאז חזרתה של הגיטרה האקוסטית לפופולריות בסוף שנות השמונים, מחירים עבור פנדר סטרטוקאטר וינטג’, גיבסון לס פאול, 6120 של גרטצ’, והדגם D-28 של מרטין הרקיעו שחקים כתוצאה מהביקוש שהגיע בעיקר מהדור שאחרי מלחמה”ע השניה, שיכל להרשות לעצמו את גיטרת החלומות שלו, בתוך הכלכלה המחלימה. אך עם אספקה של גיטרות וינטג’ מוגבלת לחלוטין, המחירים טיפסו במהירות מעבר למה שחובבי גיטרות וינטג’ הסכימו לשלם. הדבר הטוב ביותר אחרי הדבר האמיתי, היה הוצאה מחדש שנבנתה ע”י אותה החברה שיצרה את המקור. ועם כל הפרטים המדויקים גם כן. עבור מרטין, משמעות הדבר היתה שכל מאפייני הוינטג’ שהופיעו בהזמנות חנות הקסטום במשך 15 השנים האחרונות, כולל ביינדינג מאייבוריד דמוי שנהב על עיצובים 28 ומעלה (צלולואיד שריון-צב על עיצוב 18), הראש המרובע והמחודד, פרופיל הצוואר בצורת V, מפתחות כיוון בסגנון ישן, צבע מיושן על פני הספרוס של הטופ על מנת לדמות שנים של חשיפת UV מהשמש, ומאפיינים אחרים קטנים בפנים ובחוץ הגיטרה המשיכו והופיעו פעם אחר פעם.
בהשוואה לגיבסון ופנדר, מרטין הייתה איטית בתגובתה לביקוש לגיטרות וינטג’, אך הקטלוג ורשומת המחירים של 1996 הציגה חמישה דגמי הוצאות מחדש של גיטרות מרטין משנות בשלושים: גם גרסת 14 סריגים וגם 12 סריגים של דרדנוט בעיצובים 18 ו-28, בנוסף לOM-28. המינוח היה קצת מבלבל תחילה, בגלל שמרטין הוסיפה אות לשם, כדי להבדיל בין דגם רוזווד (R) לדגם מהגוני (M). מכיוון שמספר העיצוב העיד כבר על סוג העץ ממנו הורכבו הגב וצדדי דגמי הוינטג’ האלו, האותיות הנוספות ירדו בסופו של דבר. גרסת עיצוב 28 של הדגם OOO-42EC הפופולרית של קלפטון, נוספה לסדרת הוינטג’ שנה אחרי. הדגם OOO-28EC הוכיח את ערכו בסדרת הוינטג’ החדשה של מרטין, אך חשוב מזה העיד על כוחן הגובר של חסויות אמן בגודלו של קלפטון. בשנת 1997, שנת היצור המלאה הראשונה של הדגם, מעל ל-1,100 דגמי OOO-28EC נמכרו, עם מספרים דומים בשנה אחרי. מה שהפך את הדגם OOO-28EC לדגם השלישי הנמכר ביותר (בין הדגמים בעלי חיבור צוואר DOVETAIL), כאשר רק הדגמים D-28 ו-HD-28 עוקפים אותו.
באמצעות הוספת דגמים זולים לליין הגיטרות של מרטין ובזמן שהוסיפו את הדגמים של סדרת וינטג’, רשימת המחירים של 1996 הציגה יותר דגמים חדשים מאי פעם. למעשה, יותר דגמים חדשים הוצגו מאשר בכל חמשת השנים לפני יחדיו, והטכנולוגיה הייתה אחראית רק באופן חלקי. חלק מהסיבות לעלייה הדרמטית בכמות דגמים חדשים יכולים להקשר לנורם פיטון, סגן מנהל המכירות שהחל לעבוד אצל מרטין בשנת 1995. למרות שלא היה לו ניסיון רב בתעשיית המוזיקה, פיטון הבין את ערך השוק וכיצד לקחת נתח גדול יותר ממנו.
למרות שאור הזרקורים האיר בעיקר על הדגם של קלפטון, OOO-42EC, בשנת 1995, דגם הוינטג’ D-18 Golden Era היה דגם הוינטג’ המחודש הנמכר ביותר של סדרת “גיטרת החודש” עד לנקודה זו. רוב המאפיינים שלו הועברו לדגם D-18VM, אשר היה חלק מסדרת הוינטג’ שהושקה בשנה אחרי. למרות שרק 48 מתוך 320 הדגמים שנמכרו היו בצבע סאנברסט, היה זה יותר ממה שציפו במרטין.
אחרי שנשענה במשך שנים על מהדורות מוגבלות וריצות יצור מיוחדות, בשנת 1996 השיקה מרטין את סדרת הוינטג’ שלה, אשר תתרחב בהדרגתיות במשך השנים הבאות.
המסורתיים לא אהבו את הרעיון של מרטין עם חצי גוף מהגוני וחצי גוף רוזווד, אבל כמעט 700 דגמי MTV-1 נמכרו ב-1996, שיא חדש לדגם במהדורה מוגבלת.
הצמיחה והחדשנות של מרטין בעקבות שיטת הייצור החדשה
השימוש בטכנולוגיה החדשה והצגת הדגמים בעלי המחיר המוזל, הובילו את סף היצור להרקיע שחקים, כפי שמבט חטוף למספרים הסידורים מלמד. עד הזמן הזה, מרטין לא הייתה צריכה מקום נוסף במפעל שבסיקאמור סטריט. למעט שתי תוספות קטנות בשנות השמונים בגודל של 930 מ”ר של מרחב אחסון, דברים לא השתנו הרבה מאז התוספת קטנה שהתרחשה במהלך הפריחה הקודמת של הגיטרה האקוסטית בתחילת שנות השבעים. בשנת 1995, תוספת בגודל 1,860 מ”ר שנבנתה מאחורי המפעל, אפשרה צמיחה נוספת ביכולת היצור. אולם, ההתרחבות הזו, לא תספק את הביקוש לגיטרות מרטין שיופיע בקרוב.
בשנת 1996, דגם רוזווד (D-16TR9) וגרסאות 000 (OOO-16T, OOO-16TR) הצטרפו לדגם D-16T, יחד עם דגם הקאטאווי הראשון של מרטין, בעל חור תהודה עגול, סטנדרטי, במקום אליפטי (OOOC-16T). הדגם האחרון הזה, השתמש בצורת הקאטאווי שהופיעה בדגם Schoenberg Soloist עשור לפני. הצלחתו העידה על סופן של חורי התהודה האליפטיים ולוחות הסריגים בעלי 22 הסריגים של דגמי הקאטאווי המוקדמים של מרטין.
סדרת 1 קיבלה דגם דרדנוט קאטאווי (גם עם חור תהודה עגול, הדגם DC-1), גרסת 12 מיתרים (D12-1), ודגמי OO ממהגוני ורוזווד (OO-1 ו-OO-1R). סדרה חדשה של גיטרות מרטין לא יקרות הושקה גם כן עם הופעתו לראשונה של ה-DM, דגם קצת מתחת ל-D-1 עם גימור מט דק יותר בעל שכבת לקה אחת וגב וצדדים מלובדים. היו גם שינויים בדגמים הרגילים של מרטין, עם התוספת של D-42 וג’אמבו הרינגבון בסגנון של HD-28, הדגם HJ-28. סדרת הג’אמבו 40 היוקרתית יותר גם קיבלה מתיחת עור באותה השנה, כאשר קיבלה סימוני סריגים וביינדינג צוואר של D-41.
הדגמים החדשים של מרטין לא נגמרו שם. סדרת “גיטרת החודש” הופסקה, אך מרטין הציגה מספר גדול יותר של מהדורות מוגבלות ודגמי חתימה בכנסי NAMM שהיו פעמיים בשנה. דגמי החתימה, אופיינו בחתימת האמן בשיבוץ פנינה בתוך לוח הסריגים מעל לסריג ה-20, קצת מעל לחור התהודה. בשנת 1996דגם חסות האמן היה דרדנוט בסגנון-קאובוי, גיטרה ססגונית עבור כוכב הקאנטרי, מרטי סטיוארט. שני דגמים “D-over-45s” לזכרו של סי. אף. מרטין הראשון, שציינו 200 שנים מאז היוולדו, זכו ללוח סריגים “חתום”. כריס מרטין הזמין גיטרה נוספת לזכרו של סבו של סבו, אך גיטרה זו לא הייתה למכירה. דגם OO-42 עם ראש גיטרה בסגנון שטאופר הושלם, אך כל העיניים היו על לוח הסריגים, שהציג עיצוב תמונתי מורכב ע”י אמן השיבוץ מקליפורניה לארי רובינסון. פרטי התמונה היו כל כך מדויקים שהפך לסטנדרט עבור גיטרות בעלות שיבוץ-מיוחד שיבואו בעתיד, כולל דרדנוט מורכב גם מדגם over-45 עם עיצובי פנינה אומנותים שהושלמו מאוחר יותר באותה השנה.
עבודת השיבוץ על לוח הסריגים של הדגם 1976-1996 בעל ראש צוואר-שטאופר, שחגג את יום הולדתו ה-200 של מקים חברת הגיטרות מרטין, היה עבודת היד הראשונה של אמן השיבוץ מקליפורניה לארי רובינסון. פרויקטים רבים נוספים, ומורכבים בהרבה, יבואו בעקבות ההצלחה.
בשנת 1997, מרטין הציעה מספר מוגבל של דגמי OO-45 עם ראש בסגנון שטאופר עם נרתיקי עץ בסגנון “Coffin Case” כמו פעם.
טכנולוגיית CNC אפשרה להוסיף הדפס של חתימתו של אמן בתור שיבוץ פנינה בסוף לוח הסריגים על דגמי סדרת Signature Edition.
הזינוק במכירות של מרטין
מרטין לא התעלמה מחובבי גיטרות הוינטג’ היותר רגילות שלה באותה השנה. הם סימלו את שביעות רצונם של חזרת “הדגמים הסטנדרטיים” הישנים בגודל דאבל OO, בעלי 12 סריגים, כאשר רכשו 367 דגמים של OOO-28 Golden Era במהדורה מוגבלת. אך ההפתעה הגדולה מכולן לשנת 1996 היה דגם D-16T בתחפושת לחגיגת המופע MTV Unplugged, דגם בעל גב דו חלקי כאשר רוזווד נמצא בחלק העליון של מיתרי הבס ומהגוני נמצא בחלק התחתון. למרות שהמסורתיים של מרטין לא אהבו את הרעיון, 700 הרוכשים של הדגם חשבו אחרת. אולי קהילת הגיטריסטים האקוסטיים נהייתה פחות שיפוטית וצרת אופקים. למעלה מ-22,000 גיטרות נשלחו מנזרת’ בשנת 1996, הפעם הראשונה שמרטין השוותה את השיא משנת 1971. בשנה אחרי, היצור זינק בכעוד 10,000 גיטרות (לקצת פחות מ-32,000). תריסר שנים לפני, החברה נראתה כמוכנה להיזרק לפח התעשייה, אך כעת, היה תיאבון עולמי לגיטרות מרטין כפי שהחברה לא חוותה מעולם.
המגזין של מרטין
גם הסוחרים וגם הלקוחות של מרטין היו צריכים עזרה במיון כל דגמי הגיטרות החדשים, וסדנת ההדפס של מרטין קיבלה משימה חדשה כאשר העיתון The Sounding Board יצא לאור לראשונה ב-1996. המהדורה הראשונה הציגה 12 עמודים, ובתוך שנתיים כמעט הוכפל בגודלו והיה מלא בסיפורים על דגמי מרטין בחתימות אומן, תיאורים של דגמים חדשים ורעיונות, ומכתבים ממעריצי מרטין. העורך הראשי של Sounding Board, דיק בואק, השתמש בעיתון הדו-שנתי כדי להציג ולהסביר את הזרם הבלתי נלאה של דגמי גיטרות מרטין חדשים, ובאותה ההזדמנות לסקר אירועים חשובים בהקשר לכוח העבודה של מרטין. מהתיאור של כריס מרטין במסע התגליות שלו עם עובדיו, לתמונות תקופתיות של היסטוריית החברה, The Sounding Board היווה את הקשר המפורט ביותר גם לסוחרי הקמעונאות שלה וגם ללקוחות של מרטין. הערה קטנה בעמוד העשירי על הקמת האתר האינטרנטי של מרטין, לשנים יהפוך לפורטל הראשי למידע עבור הלקוחות לגבי עשיית החברה.
העמוד הראשון של ההוצאה הראשונה של The Sounding Board, הציג הודעה לגבי גובה המיתרים (אקשן) ומה מרטין עשתה בנידון. כאשר מרטין עדיין היתה ידועה בגובה מיתרים גבוה מדי, מרטין החלה לעשות סטאפ לגיטרות שלה ואז הניחה אותה לשבועיים לפני שבדקה את האקשן שנית, ורק לאחר מכן הגיטרה נארזה למשלוח. התאוריה הייתה שמכיוון שהגיטרה “מסתדרת” על עצמה בימים שאחרי הרכבת המיתרים שלה לראשונה, סט אפ משני יהיה נחוץ להבטיח שהגיטרות יגיעו לחנות הקמעונאות עם אקשן מיתרים נמוך כמבוקש ע”י מספר גדל של רוכשי גיטרות. לאט לאט, המוניטין של החברה לבניית גיטרות שקשה לנגן עליהן החל לדהות. בעמוד מספר חמש של The Sounding Board הופיע פירוט חטוף של סדרת Vintage ותמונה של הנרתיק החדש “Geib-Style” שנכלל עם כל רכישה של דגם מסדרת Vintage. מאז תחילת שנות ה-70, מרטין הסתמכה על סדרת נרתיקים שונים מחומר טרמו-פלסטי, אך הנרתיקים החדשים מעץ מלובד הזכירו בעיצובן את הנרתיקים שמרטין יצרו לפני עשורים רבים, מה שהפך אותם למתאימים יותר לסדרת וינטג’ המתרחבת.
ה-OM-28V (משמאל) הפך לאחד מדגמי הוינטג’ הנמכרים ביותר. ה-OOO-28VS (מימין), התווסף לסדרת הוינטג’ בשנת 1998, הפך לדגם המלאי הראשון בגודל OOO עם 12 סריגים שהופיע בקטלוג של מרטין מאז תחילת שנות השלושים. שישים שנה לפני, כמובן, היה OOO בעל 12 הסריגים הנמכר ביותר.
המגזין הדו-שנתי The Sounding Board של מרטין שנועד עבור הלקוחות והסוחרים, היה המקור למידע על הדגמים החדשים, עדכונים על אמנים שמנגנים בגיטרות מרטין, וסיפורים מחממי לב על חובבי מרטין צעירים ומבוגרים.
נרתיק “Geib-Style” נכלל בכל רכישה של דגם מסדרת Vintage והציג עץ לבוד בעטיפת KERATOL עם קטיפה פנימית, בדומה למה שמרטין הציעה עשורים לפני.
הזמר ומלחין הקאנטרי האגדי האנק וויליאמס נשען על ה-D-28 משנת 1944 שלו, כעת בתצוגה במוזיאון Hank Williams jr. Family Tradition שבנאשוויל. מרטין חלקה כבוד להאנק הראשון עם דגם D-28HW לזכרו מרוזווד ברזילאי בשנת 1998.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
