yifat | יולי 5
שובו של היוקללי
השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הביאו איתן תקופה של רוגע יחסי בחברת הגיטרות מרטין. היה ביקוש עבור גיטרות אקוסטיות שגדל באופן יציב, וסי. אף. השלישי לא ראה סיבה לשנות את הכלים של מרטין, בזמן שצפה בחברה חוזרת לשגשג אחרי השפל הגדול והמחסור שנוצר בעקבות המלחמה. למרות שלא רשום בארכיון המספרים הסידוריים, אופנת היוקולילי זכתה לגל נוסף בערך בתקופה זו, הודות להתעניינות המחודשת במוזיקה מהוואי והפופולריות של ארתור גודפרי. פעם נוספת, היוקולילי הקטנה שיחקה תפקיד גדול בחיזוק בהכנסת החברה, עם 11,000 מכירות לערך בשנת 1950 בלבד. האהדה הגדלה של מוזיקה מערבית וקאנטרי הייתה ברכה גדולה אף יותר. למרות שכוכבי קאנטרי רבים נגנו על כלים ממותגים אחרים גם, במוקדם או במאוחר כמעט כולם, מהאנק וויליאמס ועד אדי ארנולד הצטלמו עם גיטרת מרטין.
אך כלים רבים שנמחקו מפס היצור של מרטין בזמן שנות המלחמה כבר לא היו בדרישה, כשרוב האמריקנים עשו את המיטב שלהם רק כדי להחזיר את חייהם למסלולם. היוקולילי חזר, אך דגמי הגיטרה האקוסטית מהוואי לא. גיטריסטים מסגנון הוואי רצו כעת גיטרה חשמלית מעץ מלא, מהסוג שנתן לליאו פנדר את טעם ההצלחה בפעם הראשונה. המנדולינות של מרטין שרדו גם כן, אך יוצגו ע”י שני דגמים בלבד, דגם A שטוח הגב מהגוני והפשוט ביותר מהדגמים החרוטים, עיצוב 2-15.
הקומה העליונה של הבניין הישן במפעל שבנורת’ סטריט, מתוארך לסוף שנות השלושים. צ’ארלי “דוק” סאביץ הוא הבחור שעומד עם פניו למצלמה חמוש בסינר.
חדר המכונות, סביב שנות השלושים. כאן עץ כבד, במיוחד מהגוני, היה מעובד לעץ לבוד וצווארים שצריך ע”מ לבנות גיטרות, מנדולינות ויוקולילי.
פרדריק הנרי
אחרי כל כך הרבה שנים בהם עבד תחת אביו, פרדריק היה סוף סוף איש בפני עצמו. אולי בגלל שהיה כבר מעל לגיל 50, אולי כי היה צריך להתמודד עם בן בגיל ההתבגרות בבית, תהיה הסיבה אשר תהיה, פרדריק לא ביצע אף מהלך להחזיר לפס היצור של מרטין את הגיטרות האיכותיות והמרגשות שייצורן הופסק במהלך המלחמה. העובדה שהגיטרות והיוקולילי של מרטין נמכרו טוב באופן יחסי, אולי הייתה הסיבה היחידה, אך נראה בנוסף שסי. אף. השלישי לא הרגיש צורך בדגמים האופנתיים עם מסגור הפנינה שנצצו תחת אורות הקולנוע והבמה רק עשור לפני. החומרים היו זמינים, ולמרטין עדיין היה את כוח העבודה המוכשר שבנה בעבר את הדגם D-45 הראוותני של ג’ין אוטרי. אך בהתכתבויות מוקדמות עם נגני גיטרות שהופיעו על הבמות הגדולות ביותר, פרדריק הביע את חוסר טעמם של גיטרות ראוותניות. למרות שהיה שבע רצון ליצר גיטרות דראדנוט בסיות, נראה שרצה שישקפו את החזון שלו של פשטות אלגנטית. הגיטרות של מרטין יעברו למסגור פשוט של פסים שחורים או לבנים, והצוואר ידגים נקודות בלבד.
פרדריק הטביע את סגנונו האישי על חברת מרטין, לא בדגמים שהציע, אלא באלה שהשאיר מאחור. מקרה אחד יוצא דופן היה, כאשר הציג את דגם D-21 בשנת 1955 (העיצוב האהוב עליו, פשטות, צבע, צליל וערך), אך תוספת הדראדנוט הזו, שתומחרה בין דגם D-18 לדגם D-28, בקושי הייתה שונה או מורגשת.
הקטלוג של מרטין שנים 1957/58, הכריז על 125 שנים. בסוף תקופה של רוגע מתמשך, שניתנת לתיאור בעיקר, כחברה שעומדת במקום במהירות קבועה. הכריכה של הקטלוג לא השתנתה במשך 15 שנים. השינוי העיקרי בין הכריכות היה הסרתן של דגמים שייצורם הופסק. משהו אחד שכן השתנה בכריכה היה, בנוסף להיסטוריה של מרטין, שמו של בנו, פרנק הנרי מרטין השני, כחבר החדש ביותר בבית משפחת מרטין. בתוך מספר שנים, השפעתו של פרנק הובילה את החברה לתקופה של צמיחה וגם של סערה מאוחר יותר, בשונה ממה שהיא ראתה אי פעם.
הקטלוג של מרטין משנות החמישים נראה כמעט כמו תרגול במינימליזם. היוקולילי, גיטרות הטיפל ושני דגמי המנדולינות של החברה, לא מופיעים, אך כל הגיטרות של מרטין מופיעות בעמוד יחיד מתקפל משנת 1955. ביקוש מתגבר לדראדנוט, הוביל את מרטין להציג את הדגם D-21 שנה לאחר מכן.
אפילו בשנת 1957, לקוחות היו צריכים לחכות לפעמים עד לשנה בשביל לקבל את הדגם D-28, והעקבות המשלוח רק יתארך עוד עד שמרטין תעבור למפעל גדול יותר בשנת 1964.
המלך הבלתי מעורער, אלביס ביצע את ההקלטות וההופעות המוקדמות ביותר שלו עם דגם D-18 ישן, אך גיטרת D-28 חדשה עם מעיל עור שנבנה עבורו בעבודת יד הפכה לגיטרת ההופעות העיקרית שלו. זה היה כנראה הכי קרוב שגיטרת מרטין הגיעה לתואר “סקסית”.
ואלו לא היו רק הגיטרות שלא השתנו. עד סוף שנות החמישים, הקטלוג של מרטין נראה כמעט זהה כפי שנראו בתקופת מותו של פרנק הנרי, עם אותה הכריכה. אבל אפילו בתאריך מוקדם זה, חברת הגיטרות של מרטין החלה להציג סימני רוח חסרת מנוחה בתוך שורותיה, כאשר דגמי טופ שטוח עם פיקאפים של DeArmond הוצגו לראשונה בשנת 1958. למרות שדגמים אלו עבדו במידה מסוימת טוב יותר מהדגמים הסטנדרטים של מרטין עם פיקאפ DeArmond המחוברים לחור התהודה, החיסרון היה שבעלי הדגמים החדשים, לא יכולים היו להסיר את הפיקאפ ובקרי הטונציה של הפיקאפ מדגמי מרטין אלו מסדרת E כאשר נמאס להם להראות את החומרה הלא מחמיאה. בין מעריציה הרבים של הגיטרות האקוסטיות של מרטין, שנת 1959 יכולה להיחשב כשנת קלון. למעלה מחצי דגמי OO-18 ו-D-18 שנמכרו באותה השנה, הותקנו עם פיקאפ ובקרי טונציה שישאירו סימן מצלק על הטופ לעד.
עיצוב “העיניים הבוהות” של הפלייאר משנת 1959, שמציג את גיטרת הטופ השטוח החשמלית של מרטין, הוא סמל שמתאים ללוות את התמונה של דגם D-28E. דגם זה, המוצג כאן, הוא גרסה משנת 1963 מהמוזיאון של מרטין. הדגם נבנה עבור ניק אדאמס, שכיכב כג’וני יומה בסדרת הטלוויזיה The Rebel. ההופעה המפורסמת של קורט קוביין מלהקת נירוונה MTV Unplugged משנת 1993 עם גיטרת המרטין שלו מדגם D-18E הוסיפה ערך מיסטי ואספני לדגמים המוזרים האלו.
הגיטרות החשמליות הדקות של סדרת F של מרטין, נבנו לראשונה בשנת 1961 והוצגו בקטלוג של השנה אחרי, נבנו על בסיס צורת הגוף של דגמי הארצ’טופ F-7 ו-F-9 מאמצע שנות השלושים של אותה המאה. כמעט 800 כלים נבנו בשנת 1962, בשלושה עיצובים שונים, אך פחות מחצי מהמספר הזה הוזמנו בשנה שאחרי, ועד סוף 1965 נעלמו. התלמידה הצעירה המוצגת בתמונה הפרסומית הזו משנת 1962 אולי חשבה שהגיטרות האלה מגניבות, אך מעטים נוספים הסכימו.
הקמת מחלקת מכירות חדשה, נתנה תנופה לחברה
פרנק, בנו של פרדריק, הצטרף לחברה בשנת 1955, ומונה למנהל המכירות הראשי עד 1960, כאשר הוא הקים מחלקת מכירות נפרדת שהתמקמה בדאונטאון נזרת’. למרות שמרטין שלחה סוכני מכירות לדרכים בעבר, כאשר גם הרברט קלר ופרדריק בילו זמן רב בדרכים, בשלב זה לא היה צורך בכוח מכירות שנים רבות. במקום, מרטין השתתפה בכנס סוחרי המוזיקה בשיקגו פעם בשנה (כנס NAMM, האגודה הלאומית לסוחרי מוזיקה) ולקחה הזמנות משם. סוחרי מרטין שעבדו עם החברה שנים רבות היו מזמינים לאורך השנה, אך לא היה מאמץ רב מצד החברה להכניס גיטרות מרטין לחנויות.
מחלקת המכירות החדשה של פרנק שינתה את התמונה באופן דרמתי. אפילו עם איש מכירות אחד או שניים פעילים, הם גילו במהירות שהביקוש עבור גיטרות מרטין היה גדול בהרבה ממה שחשבו בנזרת’. למרות שהוצפו בהזמנות לגיטרות האקוסטיות האמינות שלה, מסיבה כלשהי, החברה לא יכלה שלא להתפתות לנסות פריצה לשוק הגיטרות החשמליות פעם נוספת. הפעם, החברה ניקתה את האבק מהתבניות של דגמי הארצ’טופ מסדרת F הנשכחת ויצרה גיטרה חשמלי דקה, בעלת גוף חלול עם קאטאווי (בשימוש עץ לבוד עבור הגוף). מרטין דחפה שלושה דגמים כאלו בשנת 1962 אחרי שהדגם הראשון הושק שנה לפני, רק כדי לראות את המכירות נופלות בשנה אחרי.
דגם O-16 NY הוצג בשנת 1961, היה ההוצאה המחודשת הראשונה של דגם ישן של החברה שיהפוך לדגם סטנדרט. הדגמים הישנים מלפני 1898 בעלי 12 סריגים של מרטין עם חותמת של ניו יורק נקראו “New Yorkers”, לכן נבחרה הכותרת של מודעה זו והקוד NY שנוסף לשם הדגם.
הצוואר וגוף הגיטרה היו מעולים, אך הפיקאפק והחומרה לא היו באותה האיכות כמו שאר הגיטרה, אז סדרת F הייתה כמו מכונית מירוץ חדשה של שברולט עם גיר שהפסיקו לייצר כמה שנים לפני. ניסיונות אלו לחשמל את המסורת של מרטין הופיעו ללא ספק ביוזמתו של פרנק הצעיר, שניסיונותיו לשנות את חברת הגיטרות התקועה של אביו לא פסקו שם. דגמים אלו לא השאירו חותם ארוך טווח בנזרת’ או בשום מקום אחר, למרות שעיצוב הקאטאווי של סדרת F החשמלית הופיעה מחדשה על דגמי OOO וOM של מרטין שנים לאחר מכן.
שנות החמישים היו השנים הרגועות האחרונות בפס ייצור דגמי מרטין, הודות לביקוש הגדל מתחייתו מחדש של הפולק. בזמן שהחברה דידתה בחוסר ודאות קדימה לעבר התקופה המודרנית עם הדגמים החשמליים שלה, היה לחץ עצום מנגני הפולק ללכת לכיוון ההפוך עם האקוסטיות שלה. המוזיקאים של האופנה המוזיקלית החדשה היו רחוקים בהווייתם מנגני הקאובוי וכוכבי הקאנטרי שהובילו את הלוגו של מרטין בבמה המרכזית. במקום דגמים חדשים, הביקוש היה לגיטרות שמרטין היו מייצרים, מה שהוביל להשקת הדגמים O-16NY ו-OO-21NY בשנת 1961. אלו היו הדגמים המחודשים הראשונים של עיצובים מוקדמים יותר שהופיעו בקטלוג של מרטין. הסימון NY סימל “New York”, ועל אף שעל פי הסטנדרטים המודרנים דגמי NY לא היו בדיוק כמו דגמי מרטין הישנים עם החותמת של ניו יורק, הם נראו דיי פרימיטיביים באותה התקופה.
לקוחות פוטנציאלים רבים חשבו שמדובר בגיטרת מיתרי ניילון, עם גימור מט, ראש מחורץ, לוח סריגים ללא סימונים ובלי פיקגארד. המודעות של מרטין הודיעו שהגיטרות מיועדות גם למיתרי פלדה וגם לניילון, ולעיתים שלחה אותם עם מיתרי פלדה עם ליבת משי. אך עם עיצוב צלעות תמך (ברייסינג) בצורת X כמקובל בגיטרות מיתרי פלדה, אולם כשהתקינו עליהן מיתרי ניילון, הצליל שבקע היה חלש במיוחד. עד הזמן הזה, הדגם OO-21 הסטנדרטי (עם נקודות על לוח הסריגים ופיקגארד) היה הדגם היחיד בעל 12 סריגים וראש מחורץ לגשר על ההפרש בין גיטרת מרטין המקורית והגיטרות החדשות שנושאות את שמה.
למרות שדגמי OO-28G המיועדים למיתרי מעי לא היו קשורים לעיצובי מרטין המקוריים, הם עדיין רשמו מספרי מכירות מרשימים באותה התקופה.
מרטין שלטה ביד רמה בשדה מוזיקת הפולק. פרד הרמן, מלהקת Weavers, תמיד ניגן על גיטרות מרטין. הוא מאוחר יותר החליף את הדגם OOO-18 שמחזיק כאן בדגם OO-28G, אך התקין עליה מיתרי משי ופלדה.
בסוף שנות החמישים, דגמים אלו ייצגו לעיתים כמעט 20% מההכנסות הכוללות של הגיטרות של מרטין, באופן יחסי הודות לפרד הלרמן, הגיטריסט של להקת Weaver. סדרת ה-G בעלת המראה המוזר, אופסנה בשנת 1962 והוחלפה בצורה המקורית בגודל OO. מכיוון שמיתרי העז היו כעת מיושנות, דגמי ה-OO קיבלו את האות C עבור “Classical”. אבל במציאות, השימוש בהן בקושי נגע למוזיקה קלאסית, ובמקום נהגו להשתמש בהן בניגון פולק על מיתרי ניילון.
להקות כמו Kingston Trio הכירו את המותג מרטין לקהל לקוחות צעיר, אורבני ואמיד ברובו, אך לחנויות המוזיקה בקושי היו גיטרות מרטין להציע לקהל החדש. מבט אל שכלול היצור מסוף שנות הארבעים עד לתחילת שנות השישים מספר את הסיפור הבא, שלמרות הביקוש הגואה, המפעל הישן בנורת’ סטריט לא יכל ליצר יותר מ-6,000 גיטרות בשנה, מספר שמרטין הגיע אליו בפעם הראשונה בשנת 1953. פרנק הנרי הצעיר אמנם לא הצליח עם הגיטרות החשמליות, אך היה לו כישרון במכירות והצליח לזהות את שגעון הגיטרה האקוסטית גדל מסביבו. חלקית בעקבות צוות עבודת המכירות החדש של פרנק, הביקוש עבור גיטרות מרטין הפך ממבטיח בצורה נוחה למתסכל בצורה עמוקה. פשוט לא היה מקום להתרחב במפעל שבנורת’ סטריט, והבניין הישן הפך למבוך של חדרי מדרגות צרים וקומות בגבהים שונים אחרי מאה שנים של עיצוב מחדש. פרנק מרטין התמנה לסגן נשיא בשנת 1963, ומיד החל לחפש דרך להרחיב את החברה ולגרוף את ההכנסה של הביקוש הגדל לגיטרות מרטין. לא היה ניתן לפקפק שזה היה זמן של שינוי.
תחת פיקודו של פרנק מרטין, הפרסומות של החברה, שנוצרו ע”י חבר ועדה וחבר משפחה פרנק שרודר מפילדלפיה, החל לשקף את הערכים והשאיפות של אמריקה מהזרם המרכזי. צעירות, יופי, וסירת מפרשים גדולה שחונה בבטיחות כדי שתוכל לנגן על הגיטרה החדשה שלך בלי להיזרק למים.
(משמאל למעלה) תיירים ואוהדי גיטרות מרטין יכולים להסתכל על המבנה של מפעל מרטין בנורת’ סטריט בחיבה רבה, אך כאשר מרטין עברה למפעל חד קומתי מודרני, מעטים היו העובדים שהתגעגעו לעבור בין חדרי המדרגות הצרים הללו כאשר בידיהם ארגזים של גיטרות, מנדולינות או חלקי יוקולילי.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
צרו קשר בכל נושא שמעסיק אתכם ונשמח לעמוד לשירותכם.