yifat | יולי 19
שנת 1916- בריטניה שולטת בים. הממלכה המאוחדת, טעונה מהקרעים של אירופה כאשר מלחמת העולם הראשונה עדיין בעיצומה ומתחילה לערער את הכוח הימי של בריטניה. צוללות גרמניות אורבות כלהקות זאבים בים על מנת לפגוע בקווי האספקה המגיעים לבריטניה מארה”ב. הצי המלכותי, כנראה ידוע בעיקר בזכות ספינת הדרדנוט, ספינת הקרב הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם, העומדת בין הצוללות הגרמניות להשמדה והפסדה במלחמה. שנה לפני כן, הדרדנוט הטביעה את אחת הצוללות הגרמניות המפוארות, דבר שמעולם לא נעשה לפני כן והפך את הדרדנוט לאגדה.
שלושת אלפים מיילים משם, מעבר לים האטלנטי, כריס פרדריק מרטין בונה את גיטרת 6 המיתרים הגדולה ביותר שאי פעם נבנתה, גיטרה עם בסים כה עוצמתיים שהיא תמכר תחילה כגיטרת בס. דבר שישתנה בקרוב מאוד.
“הדרדנוט”, מוסיף מרטין, “נחשבה לספינת הנשק הכבד הראשונה. לכן אני אוהב לקרוא לדרדנוט שלנו נשק כבד”. כהומאז’ ל’נשק הכבד’ הראשון, גיטרה שנוצרה לפני כ-100 שנה, חברת מרטין מוציאה את סדרת D-222 100th Anniversary Dreadnought Edition, השואבת השראה מהדרדנוט האקוסטית הראשונה. בנוסף להוצאה החגיגית, מרטין פתחה תערוכה חדשה במוזיאון החברה בפנסילבניה, המוקדשת כולה להיסטוריה של כלי נגינה משפיע זה. התערוכה תהיה פתוחה לאורך כל שנת 2016.
כיום, מודל דרדנוט אפשר למצוא בקטלוג של כל יצרנית גיטרות באשר היא. העובדה הזו, יחד עם הפופולאריות הגואה של גיטרות בעלות גוף קטן, גורמת לנו כמעט לשכוח למה הדרדנוט היא כלי מהפכני.
“בהשוואה לכל הגיטרות שקדמו לה, לדרדנוט היה יותר ווליום וטווח תדרים מכל כלי אחר.” אמר כריס מרטין בראיון שערך. “במונחים של טון, ומאות המילים בעזרתן אפשר לתאר טון, במקרה הגרוע ביותר, טווח צליל נמוך יכול להיקרא ‘בוצי’ והקיצון השני ‘דקיק’.
הדרדנוט הראשונה של מרטין היית מאוד עוצמתית בבסים, אבל היא לא הייתה בוצית בכלל. כנראה שהבוציות מגיעה מבנייה מוגזמת של כלי, אז מרטין התמקדו בבניית גיטרות קלילות יחסית שעדיין אופיינו באיזון בין הבס לטרבל יחד עם עוצמת ווליום גבוהה. העניין הזה היה חשוב לכל נגן – זה הרבה יותר נעים מסאונד דק ועצור.
שחזור המרטין המקורית
שחזור סאונד האקוסטית דרדנוט 222 של מרטין היה מאתגר במיוחד. הדרדנוט המקורית יצאה בשלושה מודלים: מודל 111 שהיה פשוט, מודל 222 שהיה מעט יותר מעוטר ומודל 333 שהיה המעוטר ביותר.
שלושתם היו די קפדניים לפי הסטנדרטים של היום. לדגם ה-222 היה עיטור נוסף מסביב לחור התהודה, אך למעשה הן היו שלושתן זהות.
חברת מרטין לא הצליחה למצוא את דגמי 222 המקוריים, אז גרסת המרטין דרדנוט D-222 100th Anniversary Dreadnought Edition מבוססת, בחלקה, על גרסת ה-111 המקורית, אשר נבנתה ע”י מרטין בשביל תצוגה בחנות ניו יורקית מפורסמת בשם Charles H. Ditson & Co. בוני הגיטרות של מרטין נסמכים רבות על הדגמים העתיקים שהיו בחנות זו.
הדרדנוט הראשונה שאי פעם נוצרה נשלחה מהמפעל לחנות הנוסטלגית באוגוסט 1916, אמר היסטוריון שעובד עם החברה. אחרי שהחנות פשטה את הרגל בתחילת שנות ה-30, מרטין הציגה לעולם את דגמי ה-D-1 וה- D-2, אשר יהפכו עם השנים לדגמים האייקוניים D-18 ו-D-28. בהוצאה של לא יותר ממאה דגמים ייחודיים, גיטרת הדרדנוט של מרטין
D-222 נבנתה מלוח תהודה עשוי סיטקא, גב וצדדים עשויים מהגוני משובח, מחברים מאייבורי, מערכת ה-X Bracung של מרטין, עיטור טבעת ולוח סריגים מאייבורי. “מדובר בכלי נפלא, ששוקל מעט אך מפיק טון עוצמתי ויפהפה, כלי שנבנה בגאונות” אמר היסטוריון החברה.
האתגר של כריסטופר פרדריק מרטין
יצירת המרטין Martin D-222 שונה בתכלית מכל פרויקט הוצאה מחודשת אחר שאי פעם ביצעה מרטין. “האתגר המרכזי שעמד לנגד עינינו כשעבדנו על המודל הזה, הוא העובדה שמדובר במחווה לדגם שמעולם לא ראינו” אמר כריס מרטין. “אלו דגמים נדירים במיוחד. אי אפשר לקרוא לזה הוצאה מחודשת, אלא מחווה, למרות שהיינו ממש קרובים כששאלנו סוחר שסיפר כי מכר גיטרה כזו למישהו בשנות ה-70. אם רק היה זוכר למי..”
“בדרך כלל כשאנחנו משחזרים כלי היסטורי, אנחנו לוקחים גרסה מקורית ועוברים עליה באופן מפורט, בעוד כאן לא הייתה לנו הפריווילגיה הזו.”
זה כמו לנסות לפגוע במטרה ניידת, אספנו קרוב למיליון מסמכים בשביל לשחזר את הכלי כראוי. המחקר כלל תרגומי מסמכים מגרמנית ישנה לגרמנית מודרנית, כדי שניתן יהיה לתרגם לאנגלית. אנחנו לומדים דברים חדשים על הדרדנוט של מרטין ללא הרף.”
יחד עם אוסף החומרים הנרחב שנאגר לטובת המחקר, נמצאו גם כתבות רבות שזיהו בחוכמה את העשייה פורצת הדרך של מרטין כבר בתקופה זו בהיסטוריה. נכתב רבות על איכות הגיטרה הגבוהה והעוצמה שהתאימה גם לאולמות גדולים.
מקומה של הדרדנוט בתעשייה
מאז, הדרדנוט של מרטין שיחקה תפקיד ייחודי ומרכזי בעיצוב המוזיקה הפופולארית. אמני קאנטרי, פולק, בלוגראס, רוק ופופ, החל מג’ין אוטרי והאנק וויליאמס ועד לג’וני קאש, ג’רי גארסיה, ג’ון לנון, קורט קוביין ובוב דילן, ג’וני מיטשל וקב מו, נשאו גיטרת דרדנוט של מרטין בארסנל. אלביס ניגן על מרטין D28, הביטלס והרלוניג סטונז נראו פעמים רבות עם דרדנוט של מרטין בידיהם. האלבום הלבן נכתב עם D28, נוסף על האלבום Let It Be והקלאסיקה Abbey Road. קית ריצ’ארדס כתב והקליט את שירי Exile on main Street על מרטין D45.
העלייה המבורכת של ה-Singer- Songwriter בשנות ה-70 המוקדמות אמצה לחיקה את הדרדנוט של מרטין. גם ג’ימי הנדריקס הקליט את אלבומו האחרון Cry of Love בעזרת D-45, הדרדנוט הקלאסית של מרטין.
בעידן הסינתיסייזר והגיטרה החשמלית של הרוק המתקדם, הדרדנוט של מרטין הוסיפה מרקם ייחודי ללהקות רבות, ביניהן פינק פלויד, אחת הלהקות האקספרימנטליות ביותר בהיסטורית הרוק. דייויד גילמור ניגן על המרטין D28 בכל פעם בה הוא רצה להוסיף סאונד גיטרה אקוסטית לשירים. השיר “Welcome to the Machine” והשיר “Wish You Were Here.” הם רק שתי דוגמאות לקטעים מרהיבים של פינק פלויד אשר נוגנו על המרטין D28.
דגם זה הפך לאייקוני גם בזכות הוורסטיליות שלו ככלי מושלם הן לנגני אצבעות והן לפורטי המפרט.
בין מוזיקאי רוק נוספים שניגנו על הדרדנוט של מרטין ניתן למצוא את ג’ימי פייג’, ננסי ווילסון, דיוויד קרוסבי וסטפן סטילס. ניל יאנג מחזיק בין היתר בגיטרת ה-D28 1941 שהייתה בבעלות האנק וויליאמס והיוותה השראה לשירו “This Old Guitar”. קצרה היריעה מלכתוב את רשימת כל האמנים אשר ניגנו ועדיין מנגנים על הדרדנוט הקלאסית של מרטין.
מרטין ואגדת הוואי
תחילה, הדרדנוט לא קיבלה פופולריות גבוהה. “אני זוכר איך סבא שלי סיפר שלא היה מדובר בהצלחה בין לילה”, אמר כריס מרטין כשנשאל על החלק שלקחה הדרדנוט בסיפור ההצלחה של חברת מרטין. “אם תחשוב על הדרדנוט המקורית, זו שהוצגה בשנת 1916, היא כולה הייתה בנויה בצורה שהיחידים שנהנו ממנה היו בכלל נגני סלייד מהוואי. היא הייתה גיטרה ענקית! ביחס לגיטרות הקטנות יחסית שהיו בתקופה, זה היה כמעט מביך. רק כשהרחיבו את מספר הסריגים ושינו את הברייסינג אנשים התחילו לקלוט שיש כאן משהו מיוחד.
תערוכה שנערכה בשנת 1915 בסן פרנסיסקו בנושא פנאמה והפאסיפיק, היא זו שהניחה את היסודות לדרדנוט הראשונה של מרטין. אירוע זה, יחד עם פיתוח מיתרי המתכת, הציג את היוקללי ומוזיקת הוואי לקהל המיינסטרים האמריקאי. אחד הקטעים המרכזיים בתערוכה היה הופעת הלהקה המלכותית שהובלה ע”י הגיטריסט Major Kealakai. הוא ניגן על גיטרת מיתרי מתכת שמיועדת לנגינת סלייד עם אקשן מטורף. זה היה שונה מכל דבר שנראה לפני כן באמריקה. זה תפס את תשומת הלב של הציבור האמריקאי ומוזיקה מהוואי הפכה לפופולארית בין רגע.
אחרי התערוכה, הלהקה המסורתית של הוואי ערכו סיבוב הופעות בערים שונות בארה”ב. הגיטריסט הראשי היה מאוכזב מהווליום של הגיטרה שלו, אז הוא הזמין לעצמו גיטרת מרטין. הסאונד של המרטין אמנם היה טוב יותר בהרבה, אך עדיין דק מדי לטעמו. הוא שאל את מרטין אם יוכלו לבנות לו גיטרה ממש גדולה, וכך הם עשו. הגיטרה נוצרה בגודל דרדנוט אך מעט צרה יותר.
“אני מחשיב את זה להיות הדרדנוט הראשונה, למרות שהיא לא תואמת במדויק את הדרדנוט המסורתית” אמר היסטוריון החברה. “עדיין, היה לה את אותו הרוחב כמו לדרדנוט, ואותו הגובה, היא פשוט הייתה צרה יותר בסגנון OOO.” תוך שישה חודשים, צוות מרטין הגה את צורת הדרדנוט כפי שאנו מכירים כיום. כך הן התחילו להמכר, ללא התלהבות גדולה בהתחלה, אך במגוון גרסאות. הן היו מיועדות לנגנים שמנגנים בסגנון מוזיקת הוואי על הגיטרה.
מרטין הדבר האמיתי
תקופת חנות דיטסון לא חזתה בהצלחה מסחררת עם גיטרת הדרדנוט של מרטין. רק באמצע שנות השלושים המכירות החלו לעלות. היו לא מעט סיבות לפופולאריות היחסית מאוחרת של הדרדנוט. תעשיית ההקלטות הייתה בתקופת פריחה של ממש. השימוש במיקרופונים אלקטרוניים והגברה תפס תאוצה. נגני גיטרות אקוסטיות הבינו שהם זקוקים ליותר ווליום על הבמה. הדרדנוט של מרטין התגלתה כיתרון המושלם לנגני הגיטרה המופיעים.
במהלך השפל הגדול, אמני קאנטרי אמצו לחיקם את הדרדנוט. “זמנים טובים, זמנים רעים, אנשים תמיד ימצאו מוזיקה מתאימה או מעוררת השראה. אבל זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהכלכלה החלה לפרוח ותעשיית המוזיקה התפתחה וקיבלה חשיפה גדולה יותר” מוסיף מרטין. “לא רק שהדרדנוט של מרטין היא סוס עבודה, לא רק שזו גיטרה עוצמתית, יש לה נוכחות ויזואלית מרשימה. אם אתה נגן גיטרה מרכזי בהרכב ואתה מחזיק דרדנוט בידיים, אנשים ישימו לב אליך. לא רק שהיא נשמעת טוב, היא נראית מדהים. היא לא הייתה כמו שום דבר אחר שבנינו לפני כן.”
בסצנת הבלוגראס, הדרדנוט של מרטין הוכיחה שהיא מסוגלת לעמוד בכבוד אל מול הבנג’ו, וכך הפך זה נפוץ לראות קבוצות של נגנים אקוסטיים, אשר לפחות אחד מהם אוחז באקוסטית דרדנוט של מרטין, מתקבצים יחדיו מסביב למיקרופון בודד ומנגנים מוזיקת פולק ישנה. “נגני בלוגראס די פשטניים כשמדובר בהגברה, ובתקופה של אז אפילו מיקרופון טוב לא היה להם, אז הם היו זקוקים לכלי שיסחוב ויפיק סאונד טוב לכל האולם.”
אכן, הדרדנוט של מרטין מהר מאוד תפסה את מקומה לצד כלי בלוגראס אייקוניים כמו הבנג’ו והמנדולינה.
הנמכרת ביותר…
אבל היה זה הבום של הפולק בשנות השישים שבאמת הקפיץ את מכירות הדרדנוט של מרטין והביא לחיקויים השינויים. בסוף העשור, גל של בוני גיטרות קאסטום החלו לייצר ולבנות חיקויים וגרסאות משלהם לדרדנוט של מרטין.
הגל הבא של בוני הכלים הציע פסי ייצור של גיטרות משובחות בהשראת מודל הדרדנוט של מרטין. ביניהם ניתן למצוא את ביל קולינס, ריצ’ארד הובר (גיטרות סנטה קרוז), ג’ון לאריבי ובוב טיילור, שתרמו רבות בתיעוש של ייצור הגיטרות האמריקאיות
הייצור של הדרנוט בחברת מרטין הגיע לשיאו בשנות ה-70. לפי נתוני החברה, בשנת 1961 מרטין ייצרו 507 דגמי D28. בשנת 1971 החברה ייצרה 5,466 דגמי דרדנוט (בזמן זה החברה הציעה חמישה דגמי דרדנוט שונים). בשנים 1974-1975 מרטין ייצרו יותר מ-30,000 גיטרות דרדנוט.
“אני זוכר את סבא שלי מספר שזה הלחם והחמאה שלנו. זה מה שמשלם את המשכנתא” אמר מרטין. “אנחנו מייצרים יותר גיטרות דרדנוט מכל סוג אחר. יש התעניינות גוברת בדגמים קטנים יותר, וזה מצוין, כי גם את אלה אנחנו מייצרים, אבל אנחנו באמת מייצרים המון גיטרות דרדנוט במרטין, וכך גם עושות חברות נוספות. אמר לי פעם עורך עיתון מוזיקלי נחשב, ‘אתה יודע כריס? הדרדנוט היא המודל עם הכי הרבה חיקויים בשוק.’ זה בהחלט נכון. אנחנו עדיין מייצרים אינספור גיטרות D28. זו אולי לא הגיטרה האיכותית ביותר שלנו, אבל בשביל הרבה אנשים זה עניין גדול, זו גיטרת הדגל של המפעל בנצרת, פנסילבניה וזו גיטרת דרדנוט נפלאה.”
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
