פראנק זאפה – Zoot Allures yifat
פראנק זאפה – Zoot Allures yifat
האלבום Zoot Allures מאת הגאון הבלתי מעורער פרנק זאפה (Frank Zappa), הוא אלבום נהדר, שמשקף בחדות את אישיותו המוזיקלית של זאפה על כל צדדיה וגווניה. כל שיר באלבום לוקח את המאזין למקום אחר מבחינה רגשית, תוך כדי שמירת קשר עמוק ובלתי מוסבר בין הקטעים באלבום.
פרנק זאפה (1940-1993) הוא אישיות מאוד חשובה בהתפתחות הרוק הפרוגרסיבי בפרט ובמוזיקה המודרנית על כל סוגיה. זאפה היה נגן גיטרה מצוין בנוסף על היותו מפיק מוזיקלי, מלחין, במאי סרטים ואף בעלים של חברת לייבל עצמאית. בקריירה שאורכה מעל לשלושה עשורים, פרנק זאפה הלחין יצירות קלאסיות, קטעי ג’אז, שירי רוק, מוזיקה אינסטרומנטלית וטשטש כל גבול מוסכם המצוי בין ז’אנרים שונים במוזיקה.
האלבום zoot allures יצא ב1976 בהוצאת האחים וורנר (Warner Bros. Records) וישנן ספקות רבות לגבי משמעות כותרתו. יש הטוענים כי משמעות zoot allures בתרגום חופשי היא “לעזאזל” (damn it) מצרפתית ועוד אחרים חושבים שזה ביטוי אנגלי לג’וינט. כנראה שלעולם לא נדע.
האלבום מצליח להציג את קסמו של זאפה מבלי להיות אלבום אוונגרדי קשה להאזנה, מה שנפוץ לחשוב על חומריו האחרים, לרוב בצדק. ניתן לספור על יד אחת את האנשים שהקשיבו לכל אחד מאלבומיו של פרנק זאפה (מאה לפי ספירה אחרונה) אך כמי שהקשיב ללא מעט מחומריו, אני בכנות חושב שזה אחד מאלבומיו הטובים והמייצגים ביותר של האמן, נוסף על כך שהוא זכה להמון ביקורות חיוביות, מה שבהחלט מאשש את תחושותיי.
אלבום פותח בקטע “Wind Up Workin’ in a Gas Station” , שהוא שיר מעט קומי שבמהרה מכניס את המאזין למצב תודעתי, בו הוא מבין כי עליו להיות קשוב וסבלני למה שיבוא הלאה. השיר מכיל שליליות רבה, אך כיוון שמושר במבטא גרמני מזויף וכבד, תוך כדי מוסיקה שיכולה להיות מוגדרת כמוזיקה קומית- נוצר ניגוד שהופך את השיר למעניין ומוצלח.
הקטע הבא באלבום, black napkins, הוא פיסה מוזיקלית אינסטרומנטלית מיוחדת ביותר, שמשרה אפלה ועומק, תוך כדי סולו גיטרה מתמשך עם סאונד שכל נגן חולם להשיג. אורכו של קטע הגיטרה הנפלא הזה הוא כארבע דקות. היצירה נפתחת בליריות גבוהה ומהר מתפתחת לאוסף משפטים בעלי מוטיב דומה, אשר מוכיחים רמה טכנית מרשימה יחד עם רגש והבנה מלאה של מרקם הקטע. הקטע גם פשוט מבחינה הרמונית, מה שמאפשר הרבה מרחב לגיטרה להביע עצמה באופן השלם ביותר. לאחר הסולו הארוך ישנה חזרה למוטיב הפתיחה שמוליך לסיום מעולה. סוף הקטע מצליח להשאיר טעם מעט אופטימי ומרחיק את המאזין באיטיות מהאפלה והעצבות שהקטע משדר. המסוגלות של זאפה לבצע זאת מוכיחה את יכולת ההלחנה המושכלת שלו, ובכך Black napkins מתפקד כתעודת איכות לפרנק זאפה ובא כנגד כל מי שהטיל ספק ביכולותיו כנגן וכמלחין.
מבלי שיש מספיק זמן להתאושש מ black napkins, האלבום ישר ממשיך לקטע הבא “the torture never stops” (בתרגום- העינוי לא נגמר). היצירה הארוכה הזאת, מגישה את כל מה שטוב וייחודי אצל פרנק זאפה, ואת כל מה שטוב וייחודי במוסיקה בכלל. הקטע הוא לא נעים. לאורכו ישנן גניחות מלאות כאב, אשר לא מצליחות להגיע לשיאן, מה שרק מגביר את עצמת התחושות שהמאזין חווה במהלך ההקשבה. מעבר לזה, ההרמוניה מינורית, בלוזית ואיטית, השירה נמוכה ועמוקה ובאופן כללי המוסיקה משתלבת כמעט בשלמות עם מילות ואווירת השיר. רמת ההבעה הכה גבוהה של המילים דרך המוזיקה מייצגת את היופי שבהלחנה ואת עצמת המסר המוזיקלי, כל אלה, מסתכמים תחת הכותרת ובכך מייצגים בגאונות עינוי שלא גמר.
בחרתי להרחיב על שלושת השירים הללו, כיוון שלטעמי, האלבום לא מצליח להתעלות מעליהם והם בהחלט השירים האהובים עליי באלבום- שברובו הוא מכיל שירים מצוינים, אשר לכל נגן גיטרה מומלץ לנסות ללמוד. החל מהשיר הראשון ועד לאחרון, זאפה נותן למאזין הזדמנות נדירה לחזות בעולמו המגוון, הרב סגנוני והחד פעמי, כל זאת תוך כדי מוזיקה מעוררת השראה.
אין ספק שזה אלבום גיטרה מומלץ ומעבר להיותו אלבום טוב מאוד, פרנק זאפה הוא אמן שכדאי לכל חובב מוזיקה להכיר, לכן האלבום מהווה נקודת פתיחה טובה לכל מי שלא יודע כיצד לגשת לחומריו הרבים ולרוב מוזרים של זאפה.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
