ריצ’י קוצן – מעצמת השלישיה yifat
ריצ’י קוצן – מעצמת השלישיה yifat
אנשים הגיבו היטב לפרויקט, והוכחה לכך היא שהאלבום דורג במספר 27 מתוך 200 בBillboard מה שלבטח גרם לחברי הטריו להסתכל אחד על השני ולשמוח, כיוון שאף אחד מהפרויקטים שלהם לא הצליח לעשות כן.
לכל המעריצים של הטקסטים המיוחדים של הלהקה, ולכל המעריצים של הנגנים המפלצתיים שהלהקה מורכבת מהם אין שום סיבה לדאוג, היות והאלבום מורכב מסולואים שיעיפו לכם את השכל וקטעי קצב בועטים ומפתיעים כמעט בכל אחד מהשירים, שלא דומים לכל הדברים שאתם מכירים ממוזיקת הפרוגרסיב. במקום כל זה ה Winery Dogs מושפעים רבות ממהלכים של רוק קלאסי כאשר הכימיה ביניהם כל כך גבוהה שהם ממש לא נשמעים כמו סתם עוד פרויקט של נגני חלומות. זאת להקה שתרגישו שאתם מכירים ואוהבים כבר שנים.
The Winery Dogs
בזמן שריצ’י לקח הפסקה קצרה לאחר הוצאת הדיסק שלו, 24 Hours, מייק ובילי בדיוק באו אליו עם הצעה להקים להקה חדשה, מה שהפך את כל הסיפור לעניין של טיימינג טוב, כמו כל דבר בחיים. מייק ובילי רצו שזה יהיה טריו חזק, והם היו צריכים גיטריסט שיכול לשיר ולכתוב. אדי טראנק העלה את שמו של ריצ’י קוצן, אשר קיבל שיחת טלפון ממייק זמן קצר לאחר מכן. בערך חודש אחר כך, השלושה נפגשו בביתו, סידרו את כל הכלים, ואז הקליטו כמה רעיונות שהפכו להיות חלק גדול מהתקליט.
בעיקרון היו להם שתי נוסחאות להקלטת החומרים. 7 או 8 מתוך השירים נכתבו מתוך ג’אם חופשי. השלושה פשוט נכנסו לחדר וניגנו יחד, חיפשו זרימה. הג’אמים האלה יכלו להתחיל מכל דבר- בילי שיהאן היה מנגן ליין על הבס, ריצ’י קוצן הייתי מוסיף ריף על הגיטרה וכל זה היה הופך למשהו. אחר כך הם היו זורקים על התבניות הקטנות האלה בתים, פזמון, מיקום של הסולו וכל אלמנט אחר שיעשיר את היצירה. הגישה השנייה של הטריו לכתיבת החומרים התפתחה כשהרבה קטעים סטו מהמסלול ומאופי הפרויקט. כשזה היה קורה, ריצ’י קוצן היה משכתב את הריפים ואת המלודיות ובכך סיים את השירים והתאים אותםמחדש לאווירה של ה-Winery Dogs. היה גם שיר אחד בו מייק פורטנוי לקח על עצמו את כתיבה המילים וזה היה מאוד מעניין בשביל שאר חברי הלהקה, כיוון שעשו בעבר קאברים לשירים, אך ריצ’י למשל מעולם לא הקליט שיר בו הוא שר מילים שמישהו אחר כתב. כשנשאל על כך, סיפר ריצ’י קוצן שבשבילו זה היה סוג של אתגר, אבל הוא חושב שזה יצא מגניב. קשה שלא להסכים.
“Elevate”
אחד הסיפורים היותר מעניינים הוא איך השיר “Elevate” נוצר. הריף הפותח, הבית והגשר היו כולם חלק משיר אחד שריצ’י קוצן עשה לו דמו, אבל לטעמו משהו היה חסר. הפזמון שמופיע בשיר הוא במקור הפזמון של השיר “I’m No Angel”. ריצ’י מספר כי הוא אף פעם לא אהב אותו ב”I’m No Angel”, אז החליט פשוט לכתוב פזמון חדש, אותו מייק פורטנוי ובילי שיהאן ממש לא אהבו. למחרת מייק בא והציע להשתמש בפזמון שהיה בשיר אחר. בהתחלה זה נשמע להם מעט מוזר אבל אז השלושה יצרו את ההרמוניה בין הגיטרה לבס מחדש ולבסוף זה נשמע מעולה. זה הפך לשיר הפותח ולסינגל הראשון שלהם, לא רק כי הוא טוב אלא גם כי הוא מייצג בשביל כולם את היופי בהרכב הזה. אמנם לריצ’י קוצן היו את החלקים האלה כתובים, אך הוא אף פעם לא חשב לחבר אותם. אם מייק לא היה אומר שום דבר השיר הזה לא היה רואה אור יום.
קשה לדעת אם השירים נכתבו מתוך אלתור או מתוך תזמור מתוכנן היטב. כשנשאל על כך, ריצ’י רוצן מספר כי חלק מהדברים באמת מתוזמרים ונכתבו אל תוך שיר – כמו ב”We Are One” וכל השורות האלה ב”I’m No Angel”. למרות זאת, יש שירים שהשורות שלהן מאולתרות לגמרי. הדוגמה המושלמת היא בשיר “Elevate”. בילי ומייק היו על הגל, הם פשוט הלכו על זה. ריצ’י קוצן האזין למה שהם ניגנו וחשב שבמקום לנגן את הכול באותה הדרך, הוא יערבב את זה קצת. בגלל זה ניתן להבחין בנגינה הדדית בין הגיטרה, הבס והתופים לסירוגין, אבל אז ריצ’י תופס כמה שורות יוצא החוצה. זה היה פשוט אלתור, וזה נשמע מצוין!.
“Not Helpless”
ריצ’י קוצן מספר שתהליך כתיבה ועבודה דומה התרחש בשיר “Not Helpless”. יש חלק גדול בו בילי פשוט עושה סולו בס ובאמצע ריצ’י נכנס ומכפיל את הסאונד. שום דבר מזה לא הוכן מראש, הוא פשוט ניגן מה שהרגיש. כל הקטע בעצם יצא מג’אם, זאת הכתיבה שהכי מאפשרת ביטוי לכל חבר בהרכב ופתיחות מחשבה מלאה, אומר קוצן. גם הדברים שנכתבו מראש, מנוגנים כל כך טוב, שנראה כאילו גם אותם הם אלתרו, כי זו הדרך האידיאלית ליצור מבחינתם.
הסאונד של ריצ’י קוצן
ההשפעות הגדולות של ריצ’י קוצן
ריצ’י קוצן וג’ייסון בקר
התקליט הראשון של ריצ’י קוצן הופק ע”י ג’ייסון בקר jason becker. מעניין לשמוע איך הייתה החוויה לעבוד איתו.
מייק ורני אמר לקוצן: “אוקי, אנחנו נעשה תקליט. אני שם אותך עם ג’ייסון כי אני לא יכול להיות שם כל יום כדי לשמור עליך, והוא מכיר את התהליך.” אמנם קוצן חשב שזה הולך להיות סיוט, כי ג’ייסון היה ממש מדהים, אבל האלבום הוכיח אחרת. הוא עשה דברים על הגיטרה שמעיפים את השכל. גם לקוצן היו כמה טריקים שכבר ידע לעשות אז – כמה קטעים וכמה קטעי לגאטו legato שיכול היה לעשות – אבל עדין לא הצליח לאפיין את הזהות המוזיקלית שלו. נראה שג’ייסון בקר כבר מצא את הקול שלו וההבנה שלו במוזיקה נראתה טובה בהרבה מזו של קוצן, אז הוא הרגיש מאוים. מיד הוא הבין שהוא יכול ללמוד דברים מהבחור הזה והשניים הםכו לחברים טובים לאחר מכן. קוצן למד המון מהעבודה איתו, גם ברמה המוזיקלית וגם ברמה האישית, כך סיפר.
אולי העולם לא רוצה עוד קבוצה של נגני על?
בשביל קוצן, כל ההגדרות האלו לא משנות דבר. הרצון של קוצן מניע אותו לכתוב ולהיות יצירתי, והוא משתמש במוזיקה על מנת לעשות זאת. הוא יודע שאנשים נוטים לזרוק את המילה קבוצת-על בגלל הייחוס של האנשים שמעורבים, אבל כל זה מגיע מבחוץ. קוצן לא חושב שמייק ובילי מסתכלים על עצמם כך, והוא לבטח לא רואה את עצמו כך. הוא פשוט בחור שאוהב לשיר, לכתוב שירים ולנגן בגיטרה.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.