בעיניי ובעיניהם של מבקרי מוסיקה וגיטריסטים רבים מרחבי העולם, האלבום האלמותי Flying In A Blue Dream (עף בתוך חלום כחול) של המוזיקאי – הגיטריסט הווירטואוז ג’ו סטריאני Joe Satriani, נחשב לאחד האלבומים המדוברים ביותר בז’אנר הרוק האינסטרומנטלי ובתולדות הרוק בכלל.
האלבום יצא ב-30 לאוקטובר בשנת 1989 וזכה להצלחה אדירה וחסרת תקדים, שבאה לידי ביטוי במדינות רבות ברחבי ארה”ב ומאוחר יותר, גם בעולם כולו.
אלבום זה הוא אלבומו השלישי של סטריאני והוא נחשב לאלבום פורץ דרך בקריירה המפוארת שלו.
הייתה זו הפעם הראשונה בה שילב סטריאני כלי נגינה נוספים מלבד לכלי הנגינה המרכזי שלו – הגיטרה.
באלבום זה הראה סטריאני שהוא מוסיקאי ומלחין גדול ולא רק גיטריסט-נגן טכנוקרט-וירטואוז ובחלק מן השירים הוא הפליא לנגן גם על מפוחית פה ובנג’ו.
האלבום הזה היה גם האלבום הראשון בו שילב סטריאני את יכולתו הווקאלית הלא מבוטלת.
ג’ו סטריאני נולד ב-15 ביולי 1956 בווסטברי שבניו יורק, ארה”ב.
בצעירותו, סטריאני היה חבר בלהקת רוק מקומית שביצעה גרסאות כיסוי (קאברים) ללהקות כמו הרולינג סטונס, ג’ימי הנדריקס וכמובן לד זפלין.
ברשימת גיבורי הגיטרה שהשפיעו על נגינתו ניתן למצוא את הקלסיקאים ג’ימי פייג’, ג’ימי הנדריקס וג’ף בק ובנוסף עוד נגנים רבים אחרים שהשילוב של השפעתם, חריצותו וכישרונו יוצאי הדופן של האיש הפכו את סטריאני למי ולמה שהוא ב -30 השנים האחרונות.
בין שלל תאריו המכובדים, סטריאני גם נחשב ל”באבא” ולמורה של הגיטריסטים. בין תלמידיו המפורסמים ניתן למצוא את סטיב ואי Steve Vai וקירק האמט Kirk Hammett מלהקת מטאליקה (Metallica), שכידוע עשו קריירות מרשימות ומפוארות משל עצמם.
סטריאני הוא בהגדרה מוזיקאי, גיטריסט, מולטי טאלנט שידו בכל וכמעט שאין סגנון נגינה, ז’אנר או טכניקת נגינה שלא באה לידי ביטוי במוזיקה וביצירה שלו.
ייחודו של האיש ברוך הכישרונות הזה, הוא בכך שגם בקטע נגינה שבו הוא מנגן אלפי תווים לא תוכלו למצוא תו אחד מיותר, זאת בניגוד לנגנים וירטואוזים רבים אחרים שלא פעם חוטאים בשימוש בטכנוקרטיות מופרזת רק לשם הפגנת יכולותיהם הפרטיות ולעיתים, גם במחיר הורדת האיכות המוזיקלית.
סטריאני נתפס בעיני רבים כיוצר כמעט נטול אגו, אשר רותם את השכלתו המוזיקלית ואת יכולותיו הטכניות האדירות לשירותם הבלעדי של המוזיקה, האמירה והמסר ולא לשום מטרה אחרת.
בעיני ובעיני רבים זהו סוד כוחו של סטריאני וזהו גם אחד ההסברים להצלחתו רבת השנים.
סטריאני הוא בבחינת גיטריסט אינסטרומנטלי שיוצר מוזיקה “לכל המשפחה” ולא רק לקהל של מטי מעט גיטריסטים מביני עניין.
כל איש, אישה וילד יכולים ללכת שבי אחריו, ליהנות ולהתחבר למוזיקה וליצירה שלו, גם ללא הבנה, ידיעה או ניסיון מוקדמים.
ההרמוניות הנעימות והמלודיות היפות והקליטות אך עדיין המאוד מקוריות מייחדות את סטריאני והפכו לסימן ההיכר שלו.
באופן עובדתי, ניתן לראות שבמוזיקה וביצירה של סטריאני ישנה אמת ברורה ומוצקה ולאורך עשרות שנים של קריירה ועד ימינו אנו, לא פג הקסם וכמו יין טוב רק משתבח עם השנים.
אלבומו הראשון של סטריאני, Not of This Earth שיצא בשנת 1986, נחשב לאחד האלבומים הראשונים שהתחילו להפיץ את הבשורה של הרוק והמטאל האינסטרומנטלי ואת הגיטרה החשמלית כסולנית הלהקה.
אלבומו השני לעומת זאת, Surfing With The Alien משנת 1987 נחל הצלחה גדולה הרבה יותר מקודמו ונחשב לאחד האלבומים המשפיעים ביותר בז’אנר.
אלבומי מופת אלו, פרט להיותם אלבומי מוזיקה חשובים ומשפיעים, הפכו בעל כורחם גם “לבתי ספר מוקלטים לגיטרה”. בעצם הוצאת אלבומי המוזיקה שלו, העניק סטריאני לכולנו, לא רק מוזיקה טובה, אלא, גם פתח וצוהר לנגנים מרחבי העולם ללמוד ממנו את טכניקות הנגינה “האקזוטיות” שלו בתקופה בה כידוע האינטרנט אפילו לא היה בחיתוליו, דבר שקידם לא מעט את רמת הנגינה בעולם כולו.
כיום, סטריאני הוא צלע חשובה בשלישיית G3, בה מנגנים גם סטיב ואי, וגיטריסט להקת Dream Theater, ג’ון פטרוצ’י (John Petrucci).
במקביל לפעילותו עם שלישיית ה-G3, ג’ו סטריאני עדיין פעיל מאוד מבחינה מוזיקלית ומטפח קריירה פורייה ומשובחת.
Flying In A Blue Dream הוא אחד מאלבומיו הטובים והרלוונטיים תמיד של סטריאני, בו הוא שילב מגוון רחב של סגנונות כגון הבי מטאל, Fאנק בלוז ורוק שקט.
באלבום הזה סטריאני עושה שימוש לא מבוטל בכיוונים פתוחים. לדוגמה, כאשר הלחין סטריאני את שיר הנושא של האלבום, הוא כיוון תחילה את הגיטרה האקוסטית שלו לכיוון של F פתוח (C-F-C-F-A-C מהמיתר הגבוה למיתר הנמוך) ויש גם מצבים בהם הוא מנגן בכיוונים סטנדרטיים נמוכים כמו למשל A סטנדרט.
כאומן שמזוהה כבר שנים רבות כאומן חסות של חברת איבנז Ibanez, באלבום זה, סטריאני מנגן בעיקר על הגיטרות של החברה. במסגרת הקלטת האלבום, עשה סטריאני שימוש במגוון רחב של מגברים כאשר הבולטים שביניהם הם אלו של חברת מרשל Marshall.
לדעתי, אין ספק שרעיונותיו של סטריאני במהלך הקלטת האלבום הזה היו מטורפים. דוגמא מקורית אחת ובולטת היא שבפתיח של השיר שפותח את האלבום (שהוא גם שיר הנושא של האלבום), נשמעים קולות מתוך תחנת רדיו, זאת כיון שבאופן בלתי צפוי, המגבר שלו קלט בטעות תדרי רדיו.
היינו מצפים מכל אומן סטנדרטי “לנקות” את הטרק מהמטרד, אך לא סטריאני. למרות הכל הוא החליט להכניס את גורם הלא צפוי אל תוך האלבום ולתת ליד המקרה ליפות את המוזיקה שלו.
מכאן ואילך האלבום ממשיך עם קטע וירטואוזי ועוצמתי בשםThe Mystical Potato Head Groove Thing.
השיר השלישי באלבום, Can’t Slow Down, הוא שיר באווירה קצת הבי מטאליסטית טיפוסית משנות ה-80, ומכיל בתוכו לא רק את יכולת הנגינה והשליטה. השיר הזה מפתיע כששומעים בין כל כישורי הנגינה של סטריאני, גם את כישרון השירה שלו – דבר שלא קיים בשני אלבומיו הקודמים.
בין קטעי האלבום היפים, האלבום הוציא מתוכו להיט היסטרי בשם I Believe. מדובר בבלדה פילוסופית-קיומית, מרגשת, המתמקדת בטקסט, בשירה ובמילים שמקבלות חיזוק ומשנה תוקף מנגינתו החודרת ומלאת הכוונה של סטריאני.
השיר I Believe זכה לשבחים רבים ובשנת 1990 צולם גם וידאו קליפ לשיר וסטריאני אף התבקש על ידי צוות ההפקה של התוכנית Unplugged בערוץ MTV לבצע את השיר ב-Live.
האלבום Flying In A Blue Dream הוא ברובו אלבום אינסטרומנטאלי והוא מכיל בתוכו גם מספר קטעים קצרים של לא יותר מדקה וחצי.
אחד הקטעים המפתיעים באלבום הוא The Feeling, קטע בן 50 שניות בו מפגין סטריאני את כישוריו כנגן בנג’ו מחונן (בנג’ו-גיטרה של 6 מיתרים שמכוון לפי הכיוון הסטנדרטי של הגיטרה (E-Standard).
את הקטע שחותם את האלבום, Into The Light, כתב סטריאני לזכר אביו שנפטר במהלך התקופה בה הוקלט האלבום.
בין כל הנגנים המוכשרים בעולם, תמיד ראיתי בג’ו סטריאני כישרון יוצא דופן ונגן עם ערך מוסף, חסר תחליף.
בכל אלבום שהוא הוציא במהלך הקריירה שלו, סטריאני מספר סיפור שונה ונראה, כי הקטעים באלבומיו הם בו זמנית שונים האחד מהשני וגם שזורים זה בזה לכדי יצירה אחת גדולה שמסכמת תקופה בחייו של סטריאני המוזיקאי, היוצר.
ל-Flying In A Blue Dream נחשפתי לראשונה בגיל 13 כששידרו בטלוויזיה את הופעת ה-Unplugged המיתולוגית של סטריאני ביחד עם גיטריסט הבלוז המנוח, סטיבי ריי וואהן.
כפי שהזכרתי קודם, סטריאני ביצע, לדבריו, גרסה משונה לשיר I Believe. כמו כן, את הקטע The Feeling ביצע על הבנג’ו-גיטרה, יחד עם ג’ונת’אן מובר בכלי ההקשה וההופעה הסתיימה בקאבר לשירו של ג’ימי הנדרקיס – Waterfall ביחד עם ג’ולז שיר, מי שהנחה את תוכניותיה הראשונות של MTV Unplugged.
לאחר שנגמרה ההופעה, רצתי לראות מאיזה אלבום לקוח השיר הזה, הסתכלתי במחשב והתחלתי להאזין לאלבומיו של סטריאני.
אני לא מבין עד הסוף למה, אך האלבום Flying In A Blue Dream השפיע עלי באותה התקופה יותר מהכל. ככל הנראה המילים החכמות והכנות שכתב סטריאני, בשילוב נגינתו המרשימה והמרגשת עשו את שלהם.
האלבום הזה יצר אצלי תחושת הזדהות עמוקה והוא משמש לי עד היום השראה ומוזיקת רקע להאמין גם בחלומות שלי, אותם אני משתדל כל הזמן להגשים.
כגיטריסט, אני רואה באלבום זה של סטריאני כמו גם באלבומיו האחרים “בית ספר לגיטרה ולמוזיקה”. על ידי האזנה ולמידת הלחנים, המנגינות והתפקידים, תוכלו כמוני, גם אתם לשפר ולהרחיב את יכולותיכם הגיטריסטיות והיצירתיות.
בהאזנה לאלבום Flying In A Blue Dream מדובר ללא ספק ב-65 דקות של תענוג צרוף לאוזניים, אלבום מרתק ומעל הכל, מסע אל תוך מסתרי נפשו שמשלב צלילים ומנגינות שמייחדים רק את סטריאני.
באלבום הזה מראה סטריאני שגיטרות יכולות לדבר, להתבטא ולהביע רגשות, דבר שאולי בימינו נראה כמובן מאליו, אך חשוב לזכור שהאלבום הוקלט בשנת 1989 והיה לאחד מהאבות המייסדים של מוזיקת הרוק האינסטרומנטלית, ששמה את הגיטרה כדוברת וכגיבורה המרכזית.
אני ממליץ לכם בחום לפנות שעה מזמנכם, שעה בה תאזינו לאלבום המרגש הזה. קחו אוויר תתרגעו ותראו באילו צבעים וטכניקות מפרט תיאר סטריאני את התקופה ההיא בחייו אז לפני כמעט 25 שנים.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
Error: Contact form not found.
רוקן עגלה 
