כריס סקוויר- ההתחלה

כריס סקוויר נולד בלונדון ב1948. כשהיה ילד החל לשיר בכנסייה מה שגרם לו להתאהב במוזיקה ולגלות את הכישרון החבוי שלו. לאחר מכן, בתקופה בה פרצו הביטלס, הרולינג סטונז והמי, כריס החל לעבוד בחנות מוזיקה מקומית וכך רכש לעצמו בס בעזרת הנחת העובדים. דבר נוסף שאפיין את התקופה היה השימוש הנרחב בסמים. כריס מצא את עצמו צורך LSD באופן קבוע עד שטריפ רע אחד גרם לו להסתגר בבית של חברתו למשך מספר חודשים. התקופה הזו הוכיחה את עצמה כאחת החשובות בחייו, כיוון שכריס סקוויר לא הוריד את הידיים מהבס לאורך כל הזמן, ובכך התקדם באופן מטאורי בכישוריו על הבס. לאחר מכן הכריז כי לא יקח LSD יותר בחייו, והיה מוכן להתחיל את הקריירה שלו כבסיסט.

סקוויר הצטרף ללהקות והרכבים מקומיים, וכך התגלגל בין אנשים עד שמצא את ג’ון אנדרסון ב’שידוך’ שעשה בעל אחד הפאבים בהם סקוויר הופיע. השניים התיידדו תוך גילוי הערכה משותף למוזיקה ווקאלית בסגנון סיימון וגרפונקל. כריס סקוויר וג’ון אנדרסון נפגשו מספר פעמים לאחר מכן והחלו לעבוד, הייתה ביניהם כימיה מטורפת ואז הם החליטו להקים יחד להקה. מהר מאוד הם אספו סביבם את הנגנים, ואז בחרו בכיוון המוזיקלי שלהם, שלא יכול היה להיות פופ לטענתם, כיוון שלא היו יפים מספיק. הרעיון היה ליצור מוזיקה עם שואו טוב.

אנדרסון סיפר איך סקוויר היה הדומיננטי ביותר בהרכב, ולמרות שהגיטריסט היה יוצא לסולואים מדי פעם, תפקידי הבס ביו אלו שהכתיבו את אופי השיר. סטיב האו מספר כי העבודה עם סקוויר הייתה לא פחות מאשר מעוררת השראה. הוא לא ניגן את שורשי האקורד, אלא הפך כל רגע בכל שיר למעניין, עם השפעות נרחבות של ג’אז ומוזיקה קלאסית. התקשורת בין הנגנים ביס Yes תמיד הייתה גבוהה במיוחד, והם היו נוהגים להגיב אחד לשני באופן כמעט אינסטינקטיבי. כנראה שהדבר המיוחד ביותר שהציע כריס מבחינה מוזיקלית, הוא היכולת שלו לשלוט בדינמיקה ובאווירה ובכך לתת אופי ייחודי לכל קטע, דבר אשר לא היה נפוץ מספיק באותה תקופה מצד נגני בס.

עם סטיב האו, יס Yes יצרה את הלהיט הגדול הראשון שלה, אשר הגיע לראש המצעדים באנגליה. ב71, הם הצטרפו לפלישה הבריטית וכבשו את ארצות הברית עם האלבומים Fragile וגםClose to the Edge. כנראה שכריס היה מאותו זן נדיר של מוזיקאים שסרב להיות מושפע, אלא רק משפיע. הוא לא ראה את הבס כרקע של תדרים נמוכים, אלא ככלי סולו לכל דבר, ודרך זה הצליח להביע את עצמו באופן השלם ביותר. ב1974 התחילו בעיות בין חברי הלהקה, שלקחה מספר הפסקות, אשר היוו הזדמנות לכל אחד לצאת לקריירת סולו. כריס סקוויר הצליח להבליט גם את יכולותיו כבסיסט וגם את יכולותיו כזמר, כאשר אלבום הסולו שלו הגיע למקומות מכובדים במיוחד ברשימות המצעדים. אך בעוד חוש הקצב והטיימינג של כריס היה מעודן, חוש הזמן שלו נודע כבעייתי, ומסתבר שאחת הבעיות המרכזיות שנוצרו בלהקה היא העובדה שתמיד היה מאחר. אבל בזכות חוש הומור משובח, כריס סקוויר תמיד הצליח לחמוק מביקורת נוקבת והצליח לשמור על מנהגו לאחר בכל הזדמנות.

יחד עם כל העליות והמורדות, שינויים והחלפות של חברי הלהקה היו עניין שבשגרה. בשנת 1983, השנה בה הלהקה הגיעה לשיא ההצלחה המסחרית שלה, כבר עברו בין שורות הלהקה כ14 נגנים שונים. כריס סקוויר, הבסיסט היחיד של הלהקה לאורך כל ההיסטוריה שלה, הפך לעמוד תווך בלהקת Yes, כיוון שאף פעם לא נתן להצלחה לבלבל אותו, ותמיד התמיד בכתיבת חומרים ועבודה מקצועית עם חברי הלהקה. Yes שחררו תשעה אלבומים מאז, תוך כדי סיבובי הופעות אינטנסיביים ושמירה על בסיס מעריצים עמיד. במקביל הגיח סקוויר מדי פעם להשתתף בפרויקט צד אחר, כמו שיתוף פעולה עם ג’ימי פייג’, או עם גיטריסט ג’נסיס סטיב האקט.