הבלוז והג’אז, לאורך כל ההיסטוריה היוו סגנונות משלימים, שפרצו אחד מתוך ולתוך השני והעצימו אחד את השני. אי אפשר להפריד אותם ומסתמן שגם אין שום סיבה לנסות לעשות כן. לוני ג’ונסון ואדי לנג, שני נגני גיטרה שהיו פופולאריים במיוחד בשנות העשרים והשלושים, מייצגים באופן מדויק ויפה את הקשר העמוק שקיים בין שני הסגנונות, ודרך מספר שיתופי פעולה והקלטות, הן של דואטים והן של קטעי הרכב, הם הראו לכולם כמה טוב לשני העולמות האלה לצעוד אחד לצד השני.
אדי לנג ולוני ג’ונסון yifat
לוני ג'ונסון הגיטריסט המוכשר והמשפיע של הבלוז
אדי לנג ולוני ג’ונסון yifat
לוני ג'ונסון הגיטריסט המוכשר והמשפיע של הבלוז
yifat | יולי 18
yifat | יולי 18
במהלך שנות ה-20, לוני ג’ונסון פרץ כגיטריסט המוכשר והמשפיע ביותר של הבלוז של העשור. תזמון מדהים, תחכום וסולואים גאוניים אפשרו לו להשתלב במגוון רחב של מצבים. הוא הקליט ג’אז קלאסי עם לואיס ארמסטרונג ודיוק אלינגטון, דואטים כמעט מהפכניים עם אדי לנג, שיתוף פעולה עם אלגר “טקסס” אלכסנדר, והמון קטעי בלוז, בלדות ופופ תחת שמו. “לוני ג’ונסון מעולם לא קיבל את הקרדיט על היותו כה משפיע” אמר עליו ריי קודר. “אפשר לזהות מעט מלוני ג’ונסון בנגינה של כל אחד אחר. מה שהוא עשה עם לואיס ארמסטרונג פשוט אדיר, ואפשר רק לדמיין איך היו תגובות האנשים ששמעו אותו, אנשים העתיקו אותו על ימין ועל שמאל”.
מחונן בידיים חזקות, פיל מדהים, ודמיון פורה ויצירתי, לוני ג’ונסון יכול היה לגרום לגיטרה שלו להישמע כמו כלי קאנטרי חד או פסנתר עם סאונד עגול ויפהפה. תפקידי הליווי הקריספים שלו מוכיחים ידע נרחב באקורדים והרמוניות, והסולואים שלו הכילו פראזות מבריקות ומתיחות מיתרים מרשימות.
הייתה לו דרך לפתוח ולסיים שירים עם מהלכי אקורדים מטפסים, ויברטו לא מהעולם הזה וטכניקת פריטה נדירה, אשר אפשרו לו לדמות כל סאונד שירצה, אם מנדולינה או סלייד של בקבוק זכוכית.
הסולואים הארוכים והכה יפים שלו פשוט נשפכו ממנו החוצה ויש לומר שמעטים הגיטריסטים אשר הצליחו להגיע לסאונד ייחודי בשלב כה מוקדם בקריירה שלהם.
בנובמבר של שנת 1928, ג’ונסון, שכבר החל בקריירת הסולו שלו שלוש שנים קודם לכן, ביחד עם אדי לנג, התחילו לשתף פעולה יחדיו, מה שהוביל לסדרה של דואטים לגיטרה שיהוו בסיס לנגינת הג’אז בגיטרה, עוד בשנות ההתהוות של הסגנון.
הרעיון לצוות את אדי לאנג, נגן סטודיו חד שהבין הרמוניות יותר מכל נגן גיטרה ג’אז אחר בתקופה, ביחד עם לוני ג’ונסון, אחד הנגנים המוכשרים ביותר בבלוז, הגיע מאחד המנהלים של הלייבל OKeh Records. על מנת להסתיר את העובדה שאדי לאנג בן ה-26 היה לבן עור, הלייבל הוציא את התקליט תחת הכותרת “Lonnie Johnson and Blind Willie Dunn”, בעוד במקומות בהם השוק היה מחולק פחות באופן גזעי התקליט יצא בשמם המקורי.
אדי לאנג, בן למהגרים איטלקיים נולד בשנת 1902 וגדל בדרום פילדלפיה. כילד הוא למד לנגן בכינור. אביו, אשר היה בונה כלי מיתר, בנה את הגיטרה הראשונה של אדי, אשר לימד את עצמו לנגן. הוא התקדם במהרה, וכבר בבית הספר היה מבצע דואטים עם חברו לחיים הכנר ג’ו ונוטי. בשנת 1924 לנג כבר הקליט כמה מהקטעים הגדולים שלו, עם הרכב נגנים לבנים שהושפעו באופן מוחלט מהמוזיקה השחורה והבלוז. לא עבר הרבה זמן עד שלנג הפך לאחד מנגני הסטודיו הבולטים והפעילים בניו יורק. עד שנת 1924, הספיק לנג להקליט עם אמנים רבים ביניהם נורמן קלארק, אירווינג קאופמן, רד ניקולס, ביקס בירבק, פרנקי טרמבאור ועוד רבים וטובים. לנג גם הקליט מספר רב של אלבומי סולו ואלבומי דואטים, בהם הפליא להראות את יכולתו המגוונת והווירטואוזית כאחד הנגנים הטובים ביותר בתקופה. גם בתקופה בה הבנג’ו היה פופולארי יותר מהגיטרה, בזכות הווליום האקוסטי הטבעי שלו שהיה גבוה בהרבה, מקומו של לנג לא התערער וכך גם מקומה של הגיטרה בהקלטות החשובות ביותר שנעשו בתקופה מוקדמת זו. נאמר עליו שהיה כנראה נגן גיטרת הג’אז הראשון בהיסטוריה. הרי לא היה לו ממי ללמוד או מישהו להקשיב לו. הצלילים לוודאי הגיעו מתוך ראשו, ורק כך הוא פיתח את האינדיבידואליות הזו. ואולי מהסיבה הזו על אנשים להפסיק לנסות להשוות אותו לנגנים שבאו אחריו, כי הוא היה זה שפרץ את הסכר.
כמה חודשים לפני שהחל בשיתוף הפעולה עם ג’ונסון, היה לנג כבר מקליט עם מספר זמרי בלוז, ולא פעם ניכר בנגינתו שהושפע מג’ונסון עצמו. אין זה ידוע מתי וכיצד נפגשו שני הגיטריסטים לראשונה, אבל היה זה בנובמבר 1928 שהשניים ניגשו להקליט את קטעי הדואט הראשונים שלהם. היה זה פורץ דרך מכל בחינה שהיא. ג’ונסון ניגן על גיטרת 12 מיתרים בעוד לנג על גיבסון ארצ’טופ, והשניים באופן אינטואיטיבי וספונטני השלימו אחד את השני ויצרו דינמיקות מרתקות ומענגות להאזנה.
בשנת 1929, השניים נקראו ללוות את לואיס ארמסטרונג יחד עם ההרכב שלו. הייתה זו הופעה שנכנסה לדפי ההיסטוריה של הג’אז המוקדם. אמנם אין עוררין שצ’רלי כריסטיאן, ווס מונטגומרי וג’אנגו ראינדהרט היו הדמויות החשובות ביותר בהתפתחות הגיטרה בג’אז, אבל לא לשכוח שהיה זה לנג שעשה את כל הדברים הנפלאים הללו עשור קודם לכן.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.
רוקן עגלה 
