אין ספק שהייתה זו ידיעה מרעישה ועצובה שתפסה את עולם המוזיקה לא מוכן, כאשר נודע על מותו של כריס סקוויר במאי 2015, בסיסט להקת יס Yes. סקוויר אובחן בסוג נדיר של לוקמיה, מה שמנע ממנו לקחת חלק בסיבובי ההופעות האחרונים של הלהקה, דבר שלא קרה בכל השנים בהן הלהקה הייתה פעילה, ולמעשה הוא חבר הלהקה היחיד שהוקלט בכל אלבומי הסטודיו וההופעות. לאחר שנמצא לכריס סקוויר מחליף, חברי הלהקה פרסמו בעמוד האינטרנט שלהם קריאה לכל המעריצים לשלוח איחולי החלמה מהירה לכריס.
זמן קצר לאחר מכן נדמה כי החלים, ואף חזר ללהקה, אך חודשיים אחר כך נפטר. זה כמעט הרגיש בלתי אפשרי, שכריס סקוויר, חלוץ הפרוגרסיב הנצחי, אשר הגה ויצר את Yes לפני כמעט חמישים שנה, מוזיקאי כשרוני ובסיסט משפיע מאין כמותו, יסיים כך את חייו מבלי מספיק הכנה מראש. בעזרת יכולות הבס המדהימות שלו, הסינקופות הטבעיות במוזיקה אותה הוא יצר, האנרגיה הגבוהה ששידר והסאונד הכללי שלו, כריס סקוויר הפך את החוויה בהופעות חיות של יס Yes למשהו יוצא דופן.
חמוש בגיטרת הבס ריקנבקר Rickenbacker)) שלו, כריס סקוויר היה חלק מהאליטה של הבסיסטים, אלה ששילבו מקוריות, טכניקה ודמיון לכדי יצירת משהו שלא נשמע כמותו לפני כן. הוא הושפע רבות מפול מקארטני ומג’ק ברוס, בשילוב עם האינטונציה הגבוהה שלו והיכולות ההרמוניות שרכש במקהלה כשהיה ילד. נגינת מפרט עצבנית יחד עם דיוק שנשמע כמעט כמו מכונה, כריס סקוויר הפך לאחד הבסיסטים בעלי הסאונד המזוהה ביותר בשנות ה70, יחד עם חבריו הכישרוניים ללהקה הזמר ג’ון אנדרסון, הגיטריסט סטיב האו, הקלידן ריק ווקמן והמתופפים ביל בופורד ואלן וויט.