שלישיית הגיטריסטים של סנארקי פאפי yifat
שלישיית הגיטריסטים של סנארקי פאפי yifat
תשאלו כל אחד איך להוביל להקה מצליחה בעשור השני של המילניום הנוכחי, וכנראה שהתשובה שלו לא תהיה קשורה בהרכב של 18 מוזיקאים המהלכים על הקו שבין הג’אז לפיוז’ן והפ’אנק. למזלנו, הבסיסט מייק ליג לא טרח לשאול את השאלה הזו. הוא הקים להקה התואמת את התיאור הזה בדיוק, העניק לה שם מגניב במיוחד, ודרך מספר לא מבוטל של ג’אם סשנים באוניברסיטה של צפון טקסס קם לו אחד ההרכבים החדשניים והייחודיים בנוף המוזיקלי העכשווי.
סנארקי פאפי הצליחו מאז לעצב את הנישה שלהם בעולם המוזיקה דרך מוזיקליות גבוהה, יצירות קליטות ותריסר שנות עבודה קשה ומתמדת, דבר שהביא אותם גם לזכייה בשני פרסי גראמי, זכייה בתואר הרכב הג’אז הטוב ביותר על פי מגזין Downbeat, ומגוון הכרות נוספות מגופים נחשבים, למרות שבינינו זו לא האינדיקציה החשובה. האינדיקציה החשובה היא הזרימה הכמעט מהפנטת שכל קטע שלהם מכיל, יחד עם תחושת ההנאה העצומה שנראה כי חברי הלהקה חווים בכל סשן באשר הוא.
שלושת המופלאים
בנוסף לתופים, בס, קלידים, כלי נשיפה וכלי הקשה, הלהקה גם כוללת שלישייה של גיטריסטים מהרמות הגבוהות ביותר: בוב לנזטי (Bob Lanzetti), מארק לטיארי (Mark Lettieri) וכריס מקווין (Chris McQueen). שלושתם לוקחים חלק באלבום הלהקה האחרון Family Dinner Volume 2. כריס מקווין ומייק ליג למדו יחד באוניברסיטה והחלו לנגן ביחד כבר מתחילת הלימודים. כך גם היה עם בוב לנזטי, שאמנם הצטרף מעט מאוחר יותר אך גם ניגן עם החברה במגוון סיטואציות מוזיקליות שחיי האוניברסיטה יכולים לזמן. כשמקווין ולנזטי לא היו זמינים לפרוט קצת בהופעה של הלהקה, מארל לטיארי היה נקרא למלא את מקומם. שלושת הגיטריסטים התברגו כנגני סשנים מוצלחים מאוד, ואין ספק שזהו חלק חשוב מהקריירות וההוויה המוזיקלית של שלושתם. לטיארי מנגן עם אריקה באדו וקירק פראנקלין. לנזטי עובד עם בנדה מגדה וגם עם Afro-beat Underground System, ולמקווין יש הרכב נוסף עם מייק ליג ומוביל הרכב פופ בשם Foe Destroyer. הוא גם היה הגיטריסט בשיר הנפלא Lazarus מתוך אלבומו האחרון של דיוויד בואי. אפשר להניח שהפעילות הענפה של שלושתם לא פעם יכולה ליצור בעיה של זמינות כשזה נוגע להופעות והקלטות. דרך העבודה שלהם היא על ידי כך ששלושתם ילמדו את כל התפקידים בשיר (הבס המלודיה וההרמוניה) כך שגם יוכלו לחלק את התפקידים ביניהם וגם לנגן אותם יחד במקרה הצורך. אבל כל מי שהתנסה בהרכב עם יותר מגיטריסט אחד, יודע שהבעיה האמתית יכולה לצוץ כאשר שלושת הגיטריסטים מנגנים יחדיו, מה שלא בהכרח נכון במקרה של הנגנים המחוננים הללו. תריסר שנים שהשלושה השתפשפו והבינו את חשיבות לקיחת הצעד לאחור כשמנגנים בהרכב עמוס, ופיתחו יכולת הקשה מאוד גבוהה, כמו גם הכרה אמתית ועמוקה עם האיכויות והסאונד הייחודי של כל אחד מהשלושה. מקלידני ההרכב הם למדו לעומק את שיטות ה’שאלה תשובה’ כך שניתנה להם עוד דרך לחלק ביניהם תפקידים ולתקשר על הבמה מבלי לפרוץ אחד לנגינת השני.
למרות שכל אחד משלושת הגיטריסטים יכול להתמודד עם כל דרישה מוזיקלית בהרכב, אי אפשר שלא לשמוע כי כל אחד מביא אתו רקע שונה. לטיארי מביא עמוד תווך חזק של פ’אנק רוק וסול, לנזטי בונה דברים המבוססים על לא מעט ריוורב ודיליי, ובכלל מאוד נשען חזק על מסורת האפרוביט. כריס מקווין מגיע עם רקע חזק יותר בג’אז סטנדרטי, וכך השלושה יוצרים יחידה חריפה מאוד של גיטרות נהדרות. סאונד הפנדר סטראטוקסטר Fender Stratocaster הוא המזוהה ביותר אצל נגני הגיטרה של הלהקה, למרות שמדי פעם אפשר לתפוס אותם מנגנים בגיטרה מדגם אחר. סאונד נוסף שמעניק להרכב ייחודיות זה השימוש הנרחב יחסית בגיטרות בריטון, נוסף על שלל אפקטים ופדאלים ליצירת סאונדים חדשניים.
חברים לפני הכל
הדרך היצירתית והיעילה במיוחד של הלהקה להתמודד עם הוצאות ההקלטות היא על ידי כך שכמעט כל אלבומיה הוקלטו תוך הופעה חיה, מה שאמנם מקל על הכיס, אבל בהחלט הופך כל הקלטה לעניין יותר קשה לנגנים, כי כאן אין טייק שני. בראיון אמר לטיארי שהדבר דורש ריכוז רב מאוד, כיוון שאין אפשרות לחזור לאחור, להתחרט או לטעות, דברים שהם יותר ממוזמנים בהקלטות סטודיו.
צריך למצוא את האיזון המדויק שבין הנגינה הבטוחה לבין היציאה מהקופסה, זה מאוד מלחיץ לפעמים. הגישה הזו גם מוסיפה לאופי הזר של ההרכב בנוף המוזיקלי, ומעניקה נפח אורגני לכל יצירה. יותר מהמוזיקליות הגבוהה, ההערכה שהשלושה רוכשים אחד לשני או השוני בנגינה, הדבר שגורם לשלישייה הזו לתפקד כה טוב, בסיטואציות מוזיקליות כלל לא פשוטות, הוא העובדה שקודם כל הם חברים וזה, הם אומרים, הדבר הכי חשוב.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה ומהנה.
נשמח לשמוע מכם הערות והארות בכל דבר ועניין.